מכונית חשמלית הופכת יותר ויותר פופולרית בארץ, רכישת רכב חשמלי היא השקעה שחוסכת כסף משמעותית לבעליה. אבל לפני שקונים רכב כזה, אנו צריכים לחשוב איך נטעין את המכונית החשמלית שלנו, כי טעינה אחת מספיקה לכ-340 ק"מ. צריך להטעין רכב חשמלי כל יומיים. כאן נכנסות השאלות:
- איך לטעון נכון מכונית חשמלית
- מה צריך להיות השקע להטענת רכב חשמלי
- האם עמדת הטעינה צריכה להיות מוארקת ואיך להזין אותה
אם ניתן למצוא את התשובה לשתי השאלות הראשונות בהוראות לעמדת הטעינה של המכונית החשמלית, אז לא מצאתי תשובה חד משמעית לשאלת אחרונה
נכון להיום יש הנחיות מנהל, נוהל משרד הבטחון, בלי סוף מצגות ויומי עיון וכו'. האמת לא חסר מידע
פרסום
אבל הדבר העיקרי שריגש אותי לכתוב כאן, הוא החזון הפילוסופי שלי בנושא זה. פתאום חשבתי:
הגדרות וציטוטים מחוק החשמל:
"מקור הזינה" – גנרטור, שנאי, ממיר, מיישר זרם, מצבר…
IT – שנאי מבדל הוא מקור הזינה
הפרד מגן – מקור הזינה הוא סוללה, מצבר, גנרטור, שנאי, ממיר
מתח נמוך מאוד – מקור הוא שנאי
ואפילו בבית שלנו, שיטות TT או TN מקור הזינה זה שנאי. לא מתייחסים שמקור הוא תחנת כוח איפשהו. מבחינתנו, המקור זה התקן שבו המתח קיבל את הערך והצורה שאנחנו צריכים
באותו זמן, הצרכן החשמל בכללי, הוא ממיר אנרגיה החשמל לסוגים אחרים של אנרגיה, לדוגמה מכנית, תרמית, אור…
פרסום
בהתחשב בכל זה חשבתי, למה אנחנו חושבים שעמדת טעינה היא צרכן ומתייחסים בה בהתאם. כל הנחיות ואמצעי הגנה עם שיטות הארקה כתובים כאילו זה הצרכן
בעצם הצרכן הוא רכב. עמדת טעינה מזינה אותו. ואם עמדת טענה היא מקור (ממיר) אנרגיה חשמלית, אז דרישות הבטיחות עבורה אינן כמו לצרכן חשמל, אלא דומה לגנרטור, כתחנת משנה, שנאי מבדל, ממיר חשמל… בהתאם לכך, הדרישה למערכת הארקה, שהתנגדותו מנורמלת
עוד דבר. ייתכן שתחנות טעינה עם יציאת חיבור אחד, אולי ניתן להתייחס בדרישות כצרכן בידוד כפול או אפילו הפרד מגן. אבל זה שונה אם לעמדת הטעינה יש שתי יציאות. כלומר, עבור שתי מכוניות, קיימת דרישה קפדנית למעגל הארקה הנפרד
יש להדגיש, כִּמעַט לא מבין כלום ברכבים חשמליים, כמו בתהליך הטענה. בקושי, קצת מבין בהארקות והגנות ולכן כתבתי על זה בלבד. גם מה שכתבתי, זו דעתי, בלבד
MASTAQ
