אתמול, (ג`) נערך הכנס "סביבה 2050" שהתקיים במלון הילטון בתל אביב. בכנס משתתפים גם מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, גלית כהן, סמנכ"לית בכירה לתעשיות, שולי נזר, סמנכ"ל תכנון מדיניות ואסטרטגיה, יובל לסטר, ומנהלת תחום אסטרטגיה וחדשנות, רותם שמאי
"המאבק במשבר האקלים הוא כבר מזמן לא רק מאבק על העתיד, אלא ההווה. ישראל נמצאת בקו ראשון לקטסטרופת האקלים, ועלינו לעשות הרבה יותר, והרבה יותר מהר. כדי להגיע ליעדים של 2050 עלינו להשתנות מהר, ואנחנו כבר מובילים את השינוי", אמרה השרה תמר זנדברג. "יחד עם שותפינו בממשלה, נקדם את יישום ההחלטה לפינוי המפעלים במפרץ חיפה, ונקים מנהלת שתתכנן ותוביל את הפינוי. אנחנו גם תומכים במדיניות הפסקת חיפושי הגז בישראל, לא רק לשנה אחת, אלא לצמיתות. מפני שגז הוא אמנם דלק מעבר, אך הוא גם דלק העבר, כשכלכלה המבוססת על אנרגיה נקייה ומתחדשת נמצאת ממש מעבר לפינה ועלינו להשליך את כל יהבנו כדי למצות אותה".
עוד אמרה השרה תמר זנדברג כי "אני שמחה לומר שהתנענו מחדש את קידום חוק האקלים. שנת 2022 תיזכר לדורות כשנה שבה ישראל העבירה חוק אקלים מקיף ואפקטיבי, שיקבע לראשונה מנגנון ממשלתי להתמודדות עם כל אתגרי שינויי האקלים, תוך עמידה ביעדים והיערכות להשלכות שעתידות לבוא. אני מודיעה מכאן גם לשותפיי לממשלה שלא אתפשר על זה. אין לנו יותר זמן לבזבז, עבר מספיק זמן מאז שקמה הממשלה, והבטחות צריך לקיים. אני אעמוד על זה כתנאי בסיסי. חוק האקלים מעוגן בהסכמים הקואליציוניים, והחוק הזה ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל".
השרה תמר זנדברג הוסיפה בדבריה כי "לתעשייה יש אחריות גדולה מאוד והשפעה ממשית על עתידנו, ולכן עליה להיות חלק מהפתרון ולהתאים את עצמה למציאות המשתנה. המעבר שלנו יהיה מעבר הדרגתי אך מהיר לכלכלה מבוססת על אנרגיות מתחדשות. מי שנושא עיניו לשינויי ממשל בישראל וחושב שאולי הממשלה הזו היא אפיזודה חולפת, וממשלות אחרות ישיבו לאחור את המגמות – טועה ומטעה. בכל העולם, החברות הבינלאומיות והשוק הפיננסי כולו, מתאימים את עצמם לעידן של משבר האקלים. תעשייה שמעוניינת להישאר תחרותית ולשרוד בעולם החדש, תצטרך להתאים את עצמה".
מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, גלית כהן, אמרה בכנס: "יש כבר 56 מדינות עם חוק אקלים. לפי היעד שעליו הכריז מנכ"ל משרד רה"מ, עד סוף הקיץ גם בישראל יהיה חוק אקלים. אנחנו יודעים לומר היום באופן ודאי שהמחיר של אי-עשייה בנושא אקלים הוא גבוה הרבה יותר ממחיר העשייה. זה דורש גם הסטה של השקעות לאיפוס פליטות. המחיר של אי עשייה עלול להיות גבוה הרבה יותר ונכון שהמשק הישראלי יהיה ערוך לו".



















