זיהום מול האח

קמיני עץ לחימום הבית הופכים בשנים האחרונות לנפוצים בישראל. הם אמנם מעניקים לסלון אווירה אירופית כפרית, אך כאשר הם מופעלים בניגוד לתקנות הם עלולים לגרום למפגעים בריאותיים קשים

רחלי ווקס | זווית

יחסיו של האדם עם האש היו מאז ומתמיד, ובכן, חמים. עוד מהימים שבהם אבות-אבותינו ישבו סביב מדורת השבט, נהנה האדם להתחמם לאורה הפסטורלי של האש ולהביט על הלהבה מלחכת את העצים בקולות פצפוץ מרגיעים.

המסורת הזו נמשכת גם עם קמין העצים של ימינו: אותו אח שהגלגול המודרני שלו הופך לנפוץ יותר ויותר, בעיקר בהתיישבות הכפרית. זה יכול להיות קשור לעלייה במחירי החשמל, הנפט והגז, או פשוט טרנד אופנתי. כך או כך, האח הבוערת נראית כמו אפשרות מפתה מאוד בימים קרים (ואף מושלגים) כמו אלה שפקדו אותנו לאחרונה. עם זאת, צדה ההרסני של האש מתבטא גם בשריפת העצים בקמינים, שעלולה לשחרר לחלל האוויר חומרים מסוכנים לבריאות.

פרסום

"הקדמה מחזירה אותנו אחורה"

שריפת אש בתוך קמין סגור נדמית כדבר שונה ונשלט לעומת מדורה פתוחה, שכידוע פולטת עשן. אך "גם כשמדובר בקמינים סגורים – הסגירה לא הרמטית, ולמרות שיש לקמינים ארובה, העשן עשוי להשתחל אל תוך הבית ולזהם אותו", אומר ד"ר זהר ברנט-יצחקי מהמחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות.

הבעיה נובעת מכך שטמפרטורת השריפה בקמין לא גבוהה מספיק על מנת שהעצים יישרפו בצורה מלאה ומיטבית, ולכן נוצרים בתהליך השריפה תוצרי לוואי רעילים ומזהמים. אחד מהתוצרים הללו הוא חלקיקים מזהמים שגודלם עד 2.5 מיקרון (PM2.5), שהם אחד ממזהמי האוויר הנפוצים והמסוכנים ביותר. גודלם המיקרוסקופי של החלקיקים מאפשר להם לחדור בקלות אל תוך הגוף, והם עלולים להגיע אל הריאות ומשם אל מערכת הדם ולגרום למחלות במערכת הנשימה ולמחלות לבוכלידם (כולל שבץ), ואף להצטבר ברקמות המוח.

בנוסף, בעת השימוש בקמין משתחררים כימיקלים שידועים כמסרטנים, כגון בנזן, פורמלדהיד, אקרולאין ופחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים (PAH), וכן פחמן חד-חמצני – גז רעיל חסר צבע וריח, שגרם רק בחודש שעבר למותו של אדם ולפציעתו הקשה של אדם נוסף בחיפה לאחר שחיממו את ביתם באמצעות מנגל פחמים פתוח. במחקר שהתפרסם ב-2017 ונערך בקרב כ-50 אלף נשים בארצות הברית אף נמצא שהנשים שהשתמשו בקמין עץ היו בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד בשל החשיפה לחומרים שנפלטו ממנו, וסיכון זה עלה ככל שהן השתמשו בקמין בתדירות גבוהה יותר.

מאפייניו של העץ עשויים להשפיע על רמת הנזק שנגרם בעקבות הבערה. עץ רטוב לא בוער היטב, ולכן בשריפתו נפלטים עשן וחומרים רעילים רבים יותר. שריפת עץ מעובד, כמו חלקי רהיטים, עלולה גם היא להחריף את הבעיה, מכיוון שבתהליך זה משתחררים הכימיקלים המזיקים שהשתתפו בתהליך עיבוד העץ, כגון לכה ולעתים אף חומרי הדברה.

לדברי ברנט-יצחקי, השימוש בקמינים, שהפך בשנים האחרונות לסמל סטטוס באזורים מסוימים, דומה במאפייניו למתרחש במדינות עולם שלישי רבות, שבהן האנשים משתמשים בתנורים ביתיים עם אש גלויה (מעין מדורה) בתוך הבית לחימום ולבישול. "זיהום אוויר תוך מבני כתוצאה משריפת עצים הוא בעיה שאופיינית למדינות עולם שלישי – ולמדינות מתקדמות מאוד", הוא אומר. "הקדמה מחזירה אותנו אחורה, החזרנו את תנור העצים אל תוך הבית ואנחנו נחשפים שוב לזיהום שנובע ממנו".

הקמינים עלולים לפגוע לא רק בבעליהם, אלא גם בשכנים: רוחות עלולות להסיט את העשן המיתמר מטה, אל תוך הבתים הסמוכים. תופעה זו מובילה לעתים לסכסוכי שכנים לא נעימים.

תקנות שקשה לאכוף

חימום באמצעות תנורי עץ מאפיין בעיקר מדינות קרות, כמו מדינות אירופה וצפון אמריקה. במדינות אלה קיימת רגולציה מסודרת בכל הנוגע לסוגי הקמינים המותרים לשימוש, וכן לגבי לסוגי העץ שמותר לשרוף. בארצות הברית, למשל, קיים סימון מסודר של הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) על כל תנור או עץ שמיועד למכירה.

בישראל, שבה ימי הקור העז מוגבלים וכן למרבית האוכלוסייה יש ממילא מזגנים, לא קיימת הסדרה מספיקה של הנושא. בעבר היה קיים תקן מחייב לגובה הארובה, אך הוא בוטל וכיום אין הגבלות בנושא. חוק אחד שכן רלוונטי לתחום הוא החוק למניעת מפגעים, שאוסר על קיומו של מפגע "בלתי סביר" למשך יותר משש דקות בשעה. עם זאת, קשה להגדיר מהו מפגע כזה כאשר מדובר בעשן שנפלט מקמין. ההגדרה הרשמית היחידה שקיימת בנושא מסתמכת על לוח רינגלמן – כרטיס שמכיל ריבועים בגוני אפור שונים, שאליהם ניתן להשוות את גוון העשן שנפלט ולבדוק אם מדובר בעשן שחור, שאסור לפליטה על פי חוק.

לדברי משה שליט, מנהל היחידה האזורית לאיכות הסביבה אצבע הגליל, שיטה זו מתאימה יותר להערכת פליטת עשן ממפעלים, שמתבצעת בשעות היום. "לך תסתובב בשכונה ותגדיר עשן לפי הגוונים האלה בשעות הערב", הוא אומר, ומוסיף שנזק בריאותי משמעותי עלול להיגרם גם אם גוון העשן שונה מהמוגדר בלוח.

חוק נוסף שאמור לטפל בנושא הוא חוק אוויר נקי, שלדברי שליט לוקה בחסר. "בכל הנוגע לתחום התנורים הקטנים, השר להגנת הסביבה נדרש לתקן תקנות שיפרטו מהי ההגדרה של מפגע בלתי סביר – וזה לא קרה", אומר שליט. "מאוד קשה לקבוע הגדרות שניתן למדוד בעניין הזה".

הפער החקיקתי משאיר את העבודה בידי הרשויות המקומיות, וחלקן אכן קובעות תקנות בנושא – אך אכיפתן בעייתית מאוד. "אף אחד לא מסוגל או רוצה להיכנס לתוך נכס פרטי ולהתעמת עם הבעלים על משהו שאי אפשר להגדיר אותו במספרים אלא רק בתחושה של הפקח שמדובר בזיהום בלתי סביר", אומר שליט.

לדברי שליט, ייתכן שהצעד הנכון ביותר יהיה לאסור לחלוטין על השימוש בקמיני העץ. "אני חושב שזה צריך להיות הכיוון, זה יפתור את הבעיה", הוא אומר. "אחרת, אני זורק את הכדור למשרד להגנת הסביבה וקורא להם להתאמץ ולנסות לקבוע תקנות שניתן למדוד ולאכוף, אם כי אני מסופק מאוד שזה יקרה"

לוודא שאנחנו לא חונקים את עצמנו

בינתיים, קהילות מסוימות מחליטות להטיל על עצמן מגבלות בנושא השימוש בקמינים. שליט מספר שבקיבוץ גדות שבגליל העליון, למשל, התקבלה החלטה לאסור על השימוש בקמיני עץ רגילים, ובמקומם להשתמש בקמינים שפועלים על כופתיות (pellets) – שבבי עץ דחוס, שמיוצרים מדחיסה של שבבי עץ בלחץ גבוה ללא תוספת חומרים אחרים. עלות הרכישה והשימוש בתנורי הכופתיות גבוהה יותר מזו של קמיני העץ הרגילים, אך הם מייצרים חום רב יותר ובוערים בטמפרטורות גבוהות יותר, כך שהשריפה שלהם יעילה יותר וכמות החומרים המזיקים שנפלטים במהלכה קטנה יותר משמעותית.

לאלו שבוחרים בכל זאת להשתמש בקמין ולא באמצעי חימום אחר, כמו מזגן, יש כמה צעדים שבהם ניתן לנקוט על מנת לצמצם את הנזק שנגרם. "צריך לבדוק שמשתמשים בקמין עם תו תקן", אומר ברנט-יצחקי. "חשוב גם להשתמש בחומר הבערה המתאים: עץ טבעי ויבש, שלא עבר שום עיבוד. בנוסף, תמיד כדאי להשאיר פתח קטן לאוורור הבית, כדי לוודא שאנחנו לא חונקים את עצמנו בסביבה אטומה ורעילה", הוא מסכם.

פרסום

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה