יש הרבה ביקורת על ועידת האקלים של האו"ם, שנפתחה השבוע בגלזגו: המשלחת הישראלית מנופחת, האו"ם הוא מוסד חסר שיניים, המנהיגים מבטיחים אך לא מקיימים, ועוד. אבל למרות הכול, הוועידה חשובה והצלחתה היא קריטית לעתיד האנושות.
השבוע נפתחה בגלזגו ועידת האקלים של האו"ם (COP26). מדינות העולם שלחו את נציגיהם לשבועיים של דיונים, שבהם ינסו כולם להבין איך מביאים לפתרון מקיים ומהיר לאחת הסוגיות שמאיימת כיום על האנושות: משבר האקלים.
הקונצנזוס המדעי הוא שאסור שהעולם יתחמם מעבר ל-1.5 מעלות צלזיוס (בהשוואה למצב טרם המהפכה התעשייתית). גם עלייה זו צפויה לגרום לנזק משמעותי לטבע ולאדם, אבל לכל עלייה נוספת תהיה השפעה קטסטרופלית: שיטפונות קטלניים יותר, שריפות, גלי חום, עליית פני הים, משבר מים וחקלאות ועוד – שיובילו להרס קהילות, להכחדת בעלי חיים ולחשש ממשי לכאוס גיאופוליטי.
פרסום
אמנם, עוד מוקדם לסכם את שנת 2021, אבל אחרי קיץ מלא באסונות טבע קשה להמעיט בנזק העצום שגורם משבר האקלים על החיים של כולנו. לפי נתונים של מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה האמריקאי (NOAA), עד כה ב-2021 היו 18 אירועי מזג אויר חמורים, שגרמו להפסדים של יותר ממיליארד דולר כל אחד בארצות הברית לבדה. אירועים אלו כללו אירוע בצורת אחד, שני אירועי שיטפונות, 9 אירועי סופות עונתיות, 4 אירועי סופות ציקלון טרופיות, אירוע אחד של שריפות קיצוניות ואירוע של סופת חורף. וכל זה ב-9 חודשים בלבד. אירועים אלה גרמו למותם של 538 בני אדם והיו להם השפעות כלכליות משמעותיות אדירות על האזורים שנפגעו. הממוצע השנתי של 1980-2020 היה 7.1 אירועים בשנה והממוצע השנתי של חמש השנים האחרונות (2016-2020) הוא 16.2 אירועים.
הנתונים מולנו. הם מתורגמים לחיי אדם, לבריאות ולנזק עצום לתשתיות ולטבע. משבר האקלים כאן והוא עצום ורב מימדים והעולם מתחיל לחבר בין הנקודות ולהבין שחייבים להאיץ עד מאוד את קצב המעבר לאנרגיות מתחדשות, לצמצום פליטות, לתחבורה נקייה ולחשיבה חדשה על האופן בו אנו צורכים את המזון והבגדים שלנו.
לא פחות מכך, חייבים לפעול בשיתוף פעולה, כקהילה עולמית, כי האקלים לא יודע גבולות ובסופו של דבר תושבי העולם כולו נפגעים מהנזק שנגרם לכדור הארץ.
פליטות של מנהיגים
את החשיבות של ועידת האקלים הבינו מנהיגי העולם שמיהרו להזמין לעצמם מקום בגלזגו. והנה נדמה שמשהו גם התעורר בישראל: כותרות ראשיות בעיתונים עסקו לא מעט בחודשים האחרונים במשבר האקלים, תכניות טלויזיה מנגישות את הסוגיה. באיחור משווע ומטריד אחרי כל העולם, הצליח הנושא הסביבתי לחצות ימים ויבשות ולהגיע עד אלינו. אפילו ראש הממשלה נפתלי בנט הצטרף למשלחת, חמוש בהבטחה לעבור ל-100 אחוז אנרגיות מתחדשות עד 2050 ויחד עם שרת האנרגיה והשרה להגנת הסביבה, מדעניות וחוקרים, בכירים במשק, אקטיביסטים ועיתונאיות.
עם זאת, במקום להחזיק אצבעות להצלחת הוועידה, נדמה שיש תחושה של ציניות סביבה. רבים בעולם מצקצקים בלשונם וצופים לכישלון הכינוס. יש הטוענים כי אם ביידן לא מצליח להעביר את חקיקת האקלים השאפתנית שלו בוושינגטון, ספק אם יוכל להוות דוגמה לשאר העולם (לא עזרה העובדה שביידן נמנם במהלך הדיונים בגלזגו). אחרים מצביעים על סין והודו כמדינות שקצב התיעוש בהן מואץ וספק אם יסכימו לחתום על הבטחה לניטרליות פחמנית. היו שהלינו על מחסור במנגנוני אכיפה אפקטיביים של האו"ם למימוש ההסכמים. אחרים דיברו על פליטות הפחמן הדו-חמצני שגורמות הטיסות הבינלאומיות, על ההיגיון שבקיום כינוס גדול בימי קורונה ועוד.
גם בישראל נשמעו הרבה תלונות על הגודל הלא פרופורציונלי שלה (כ-140 חברים במשלחת הרשמית, שנייה בגודלה אחרי המשלחת האמריקאית) וגם על חוסר העשייה והשיתוק הכללי לאורך השנים של ממשלות ישראל (שהודגש בדו"ח החדש והחמור של מבקר המדינה בנושא משבר האקלים, שקבע שאת העשייה אפשר לסכם במלים: "בין פיגור לאפס"). מדוע לטוס עד סקוטלנד (ולגרום בדרך להרבה פליטות פחמן דו-חמצני) רק כדי להתהדר באוזלת יד הזאת? היו רבים ששאלו.
הם לא לגמרי טועים. העשייה אכן מועטה ונדמה שרבים קופצים לעגלת האקלים רק משום שהיא אופנתית וממהרים להתהדר בהבטחות ובהכרזות שאיש לא יזכור אותן בעוד כמה שנים. אבל אני דווקא שמחה שמשלחת ישראלית גדולה יצאה לגלזגו ולו רק כדי שכמה שיותר ישראלים שיכולים להשפיע על המציאות במדינה יהיו שם ויבינו את גודל השעה. אני מאמינה שהם יחזרו הביתה כשהדי הנאומים והההכרזות מהדהדים בראשם ואולי אז הם יקלטו שצריך להתחיל, עכשיו, להתמודד עם האתגר האקלימי.
הרי אם רוצים להדליק מישהו ברעיון הדרך הטובה ביותר היא להראות לו שיש עוד רבים שחושבים כך. זה טבע האדם, לנוע בלהקה, ללכת עם הזרם. ראשי ממשלות, שרים ונשיאי העולם מגיעים לוועידת האקלים כי הם יודעים שהקהל שלהם רוצה אותם שם בזירה הזאת. ציבור המצביעים באירופה ובצפון אמריקה מוטרד ממשבר האקלים ודורש מהמנהיגים שלו פעולה. כדאי מאוד שהגישה הזאת תעבור הלאה גם למנהיגים שלנו.
פרסום
להאיץ תהליכים עולמיים
העולם התחיל לצעוד לפעולה חיובית בנושא שינוי האקלים. ברור שלא הכול מושלם ושיש עוד הרבה בעיות, אבל פליטות גזי החממה יורדות כבר כעשור בארה"ב, באירופה וביפן. לאחרונה הן החלו לרדת גם בברזיל וברוסיה. המעבר לאנרגיות מתחדשות ולתעשיית רכב חשמלי גורם לשינו בשני שווקים בשווי של מאות מיליארדי דולרים. ההתקדמות הזו אולי איטית בעיני רבים (ובעיני אחרים מהירה ואגרסיבית מדי), אבל היא כבר התחילה ובכוחה של הוועידה להאיץ עוד יותר תהליכים עולמיים עם התחייבויות משמעותיות.
הרחובות של גלזגו מוצפים בצעירים שקוראים לשינוי. רחובות תל אביב היו מלאים באוטובוסים של תלמידים שהגיעו בשישי שעבר למצעד האקלים כדי לקרוא לפעולה מיידית בנושא האקלים. כששני הגלים האלה יתחילו להסתנכרן אולי תואץ הפעולה המדינית פה.
חשוב מאוד לבקר את פעילות הממשלה, בטח בתחום הסביבתי, אבל נדמה שהפעם אולי כדאי אפילו לברך על משלחת גדולה ומכובדת. אולי אחרי הביקור בגלזגו יחזרו הנציגים שלנו עם התלהבות ומחויבות ויצליחו להעביר חוק אקלים משמעותי. זו אחת מהמטרות של כינוס בינלאומי שכזה. לחבר את כולם יחד. להציג ולהיחשף לרעיונות, לדון בהם, להבין אותם, להתחייב להם – ואז לחזור הביתה ולנסות ליישם אותם.
אז שיטוסו, שישתו משהו בקוקטייל, שייהנו מהחוויה – אנחנו לגמרי מפרגנות – העיקר שיחזרו עם תוצאות.
