הפרויקט שיעקוף את איראן: ישראל ויוון מקדמות מסדרון אנרגיה חדש בין הודו לאירופה

ישראל ויוון מאיצות את קידום מסדרון IMEC, שאמור לחבר בין הודו, מדינות המפרץ, ישראל ואירופה. לצד רכבות ונמלים, החזון כולל חיבורי חשמל, תשתיות תקשורת ומערכות הולכת אנרגיה – ועשוי להפוך את ישראל לצומת אנרגטי מרכזי בין אסיה לאירופה

המתיחות במזרח התיכון והאיומים על נתיבי השיט המרכזיים ממחישים פעם נוספת עד כמה שוק האנרגיה העולמי תלוי במספר מצומצם של נקודות מעבר אסטרטגיות. על הרקע הזה מקבל מסדרון התשתיות הבינלאומי IMEC חשיבות חדשה – לא רק כנתיב סחר, אלא כמסדרון שעשוי בעתיד לשלב תשתיות חשמל, דלקים, גז, תקשורת ואנרגיה מתחדשת בין אסיה לאירופה.

ישראל ויוון פועלות לקידום המיזם, שאמור לחבר את הודו למדינות המפרץ, ומשם דרך ירדן וישראל אל הים התיכון ואירופה.

פרסום

עבור משק האנרגיה הישראלי, המשמעות עשויה להיות דרמטית: במקום להיות שוק אנרגיה המצוי בקצה הגיאוגרפי של אירופה, ישראל עשויה להפוך לחוליית מעבר מרכזית בין מערכות האנרגיה של המפרץ, המזרח התיכון ואירופה.

הרבה יותר ממסילת רכבת

IMEC – India-Middle East-Europe Economic Corridor – מוצג לעיתים בעיקר כמיזם תחבורתי, אך הפוטנציאל שלו רחב בהרבה.

החזון כולל יצירת מסדרון תשתיות רב-מערכתי שבו ניתן יהיה לשלב:

• חיבורי חשמל בין מדינות
• מערכות הולכת גז ודלקים
• תשתיות עתידיות למימן
• קווי רכבת ומרכזים לוגיסטיים
• נמלי ים
• כבלי תקשורת וסיבים אופטיים
• תשתיות דיגיטליות ומרכזי נתונים

המשמעות היא שהמסדרון עשוי להפוך בעתיד לאחד מצירי התשתית המרכזיים המחברים בין שווקי האנרגיה הגדולים של אסיה, המזרח התיכון ואירופה.

מסדרון IMEC – המרכיבים המרכזיים

הורמוז ובאב אל-מנדב: נקודות החולשה של משק האנרגיה

שוק האנרגיה העולמי נשען במידה רבה על נתיבי שיט העוברים בנקודות גיאוגרפיות צרות ורגישות.

מיצרי הורמוז הם אחת מנקודות המעבר החשובות ביותר עבור שוק הנפט והגז העולמי, ואילו באב אל-מנדב מהווה שער מרכזי בין האוקיינוס ההודי, הים האדום ותעלת סואץ.

כל הסלמה ביטחונית באזורים אלה עלולה להשפיע על תנועת מכליות, על עלויות הביטוח וההובלה ועל מחירי האנרגיה.

האירועים בים האדום בשנים האחרונות המחישו כי גם כאשר קיימת יכולת הפקה מספקת של נפט וגז, היכולת להעביר את האנרגיה לשוק היעד היא מרכיב קריטי לא פחות.

מכאן נובעת החשיבות של יצירת נתיבים משלימים.

IMEC אינו צפוי לבטל את חשיבותם של נתיבי השיט המסורתיים, אך הוא עשוי להוסיף שכבת גיבוי משמעותית למערכת האזורית.

ישראל כגשר חשמלי בין המפרץ לאירופה

אחד התחומים המעניינים ביותר עבור משק האנרגיה הוא האפשרות לשלב במסדרון תשתיות חשמל בין-מדינתיות.

מדינות המפרץ משקיעות סכומי עתק במתקני אנרגיה מתחדשת, ובעיקר באנרגיה סולארית. במקביל, אירופה מחפשת מקורות אנרגיה מגוונים ודרכים להגדיל את היקף החשמל ממקורות דלי-פליטות.

חיבור תשתיות בין מדינות המפרץ, ירדן, ישראל והים התיכון יכול בעתיד ליצור בסיס להעברת חשמל בין אזורים שבהם תנאי הייצור שונים.

עבור ישראל, תרחיש כזה עשוי להפוך את מערכת החשמל המקומית מחלק ממערכת כמעט מבודדת – למקטע בתוך רשת אנרגיה אזורית רחבה בהרבה.

אולם לצורך כך יהיה צורך בהקמת קווי הולכה משמעותיים, תחנות השנאה, מערכות בקרה ותשתיות חוצות גבולות בהיקפים גדולים.

החיבור ליוון ולרשת האירופית

ליוון יש תפקיד חשוב בחזון הזה משום שהיא עשויה לשמש שער כניסה של התשתיות אל האיחוד האירופי.

חיבורי חשמל תת-ימיים במזרח הים התיכון הם כבר חלק ממגמת התרחבות רחבה יותר של רשתות חשמל בין מדינות.

מבחינת ישראל, חיבור ליוון ולרשת האירופית עשוי לפתוח בעתיד אפשרויות חדשות למסחר בחשמל ולשילוב גבוה יותר של אנרגיה מתחדשת.

כאשר ייצור סולארי גבוה בישראל או במדינות המפרץ, ניתן תיאורטית להעביר עודפי אנרגיה לשווקים אחרים. בכיוון ההפוך, חיבור בין-מערכתי יכול לשפר את הגמישות ואת שרידות מערכת החשמל.

ומה לגבי הגז הטבעי?

גם משק הגז הישראלי עשוי להיות חלק מהתמונה.

ישראל מחזיקה בשנים האחרונות במעמד משמעותי יותר כיצרנית גז טבעי אזורית, והרחבת החיבור בין ישראל לאירופה עשויה לפתוח אפשרויות נוספות לייצוא אנרגיה.

האפשרויות אינן מוגבלות בהכרח להולכת גז בצינורות. תשתיות LNG, מתקני אחסון, מסופי אנרגיה וחיבורים למערכות אזוריות עשויים להיות חלק מהתפתחות עתידית של המסדרון.

עם זאת, כל מיזם כזה מחייב השקעות של מיליארדים, הסכמים מדיניים ארוכי טווח והצדקה כלכלית ברורה.

מימן: התשתית העתידית שעשויה להשתלב במסדרון

אחד הרעיונות ארוכי הטווח סביב מסדרונות אנרגיה חדשים הוא האפשרות להעביר גם מימן או נגזרות של מימן בין אזורים.

מדינות בעלות פוטנציאל גבוה לייצור חשמל סולארי עשויות בעתיד לייצר מימן באמצעות חשמל ממקורות מתחדשים ולהעביר אותו לשווקים שבהם הביקוש גבוה.

אירופה רואה במימן אחד הכלים האפשריים להפחתת פליטות בתעשיות שקשה לחשמל באופן ישיר.

אם תשתית כזו אכן תתפתח באזור, מיקומה של ישראל בין המפרץ לאירופה עשוי לקבל משמעות חדשה לחלוטין.

גם כבלי תקשורת ומרכזי נתונים

החיבור בין הודו לאירופה אינו רק חיבור של אנרגיה.

פרסום

תשתיות תקשורת הן כיום חלק בלתי נפרד ממערך התשתיות האסטרטגי. כבלי סיבים אופטיים המעבירים תעבורת מידע בין אסיה לאירופה עוברים אף הם דרך אזורים רגישים מבחינה גיאופוליטית.

מסדרון חדש יכול לשלב נתיבי תקשורת יבשתיים ותת-ימיים נוספים.

עבור ישראל, הדבר מתחבר ישירות גם לצמיחת שוק מרכזי הנתונים ולביקוש הגובר לתשתיות מחשוב, חשמל ותקשורת בעקבות התרחבות הבינה המלאכותית ושירותי הענן.

המאבק הגדול הוא על תשתיות האנרגיה של העשורים הבאים

התחרות סביב IMEC היא חלק ממאבק בינלאומי רחב יותר.

סין משקיעה כבר שנים במסילות, נמלים, רשתות חשמל ותשתיות אנרגיה במסגרת יוזמת "החגורה והדרך". הודו מעוניינת בנתיב מהיר ויעיל יותר אל השווקים האירופיים, וארה"ב ואירופה מבקשות להעמיק את החיבור הכלכלי והתשתיתי בין הודו, המפרץ והמערב.

בתוך התמונה הזו, ישראל נמצאת בנקודה גיאוגרפית יוצאת דופן.

בין נמלי המפרץ לבין נמלי הים התיכון מפרידים מרחקים יבשתיים קצרים יחסית. אם ייבנו מסילות, קווי חשמל, צינורות ומערכות תקשורת מתאימות, יכולה ישראל להפוך מחלק קטן בקצה מערכת האנרגיה העולמית – לצומת מעבר משמעותי בתוכה.

מאיום איראני להזדמנות ישראלית

איומי איראן על נתיבי השיט והמתיחות בים האדום הם חלק מהסיבות לכך שממשלות וחברות אנרגיה מחפשות כיום אלטרנטיבות.

אבל הסיפור הגדול של IMEC רחב יותר.

מדובר בשינוי באופן שבו מדינות חושבות על ביטחון אנרגטי: לא רק כמה אנרגיה ניתן לייצר, אלא כמה נתיבים קיימים כדי להעביר אותה, מה רמת השרידות של המערכת ומה קורה כאשר אחד מהם מושבת.

עבור ישראל, מסדרון הודו–המפרץ–ישראל–אירופה עשוי להפוך לאחד מפרויקטי התשתית האסטרטגיים החשובים ביותר של העשורים הקרובים.

אם החזון יתממש, ישראל לא תהיה רק צרכנית ויצרנית אנרגיה.

היא עשויה להפוך לגשר האנרגטי שבין אסיה לאירופה.