גל חום חריג באירופה מותיר את אחת הפסגות המזוהות ביותר עם הרי האלפים חשופה משלג. המטרהורן, המתנשא לגובה של 4,478 מטרים בגבול שווייץ ואיטליה, מציג בסוף ספטמבר מראה חריג של סלע חשוף. מעבר לשינוי בנוף, הפשרת השלג והקרח מגבירה את חוסר היציבות במדרונות ומעלה את הסיכון למפולות סלעים ולפגיעה במטפסים.
אחת התמונות המזוהות ביותר עם הרי האלפים משתנה לנגד העיניים. הר המטרהורן, שפסגתו המשוננת והמושלגת הפכה במשך השנים לאחד מסמליה של שווייץ, תועד בסוף ספטמבר כשהוא כמעט נטול שלג.
המראה החריג מגיע על רקע גל חום משמעותי הפוקד חלקים מאירופה ומותיר את הטמפרטורות גבוהות בהרבה מהמקובל לתקופה זו של השנה.
פרסום
באזורים במרכז ובדרום אירופה נמדדו במהלך התקופה האחרונה טמפרטורות של יותר מ־40 מעלות צלזיוס, ובאזורים ההרריים ניכרת הידלדלות של שכבות השלג והקרח.
כשהחום מגיע גם לפסגות הגבוהות
גם בקיץ המטרהורן אינו מכוסה תמיד בשכבה אחידה של שלג, אולם מצב שבו הפסגה נותרת חשופה כמעט לחלוטין בשלב זה של השנה נחשב חריג יותר.
השפעת החום בגבהים אינה מסתכמת רק במראה הפסגות. עליית הטמפרטורות משפיעה על השלג, הקרח והקרקע הקפואה המחזיקים יחד חלקים גדולים מהמדרונות ההרריים.
כאשר הקרח מפשיר, הסלעים שאותם הוא ייצב במשך שנים עלולים להשתחרר, והתוצאה היא עלייה בסיכון למפולות סלעים.
מהי "חסימת אומגה"?
אחד הגורמים למזג האוויר החריג באירופה הוא תבנית אטמוספרית המכונה חסימת אומגה.
מדובר במערכת רחבת היקף של לחץ גבוה הנותרת כמעט במקומה לאורך זמן. האוויר במערכת שוקע, נדחס ומתחמם, ובמקביל נחסמת התנועה הרגילה של מערכות מזג האוויר.
כאשר אל המערכת מוזרם גם אוויר חם מצפון אפריקה ומאזור הסהרה, עלולה להיווצר מעין כיפת חום – מצב שבו החום נותר כלוא באזור במשך תקופה ממושכת יחסית.
התוצאה יכולה להיות רצף של ימים חמים במיוחד, עם לילות שאינם מאפשרים קירור משמעותי של הקרקע והסביבה.
פחות שלג, פחות קרח – ויותר סיכון
השלכות ההתחממות באלפים כבר אינן רק סוגיה של נוף או תיירות חורף.
בשנים האחרונות מדווחים מדריכי הרים ומטפסים על שינויים בתנאי המסלולים, הפשרת אזורים שבעבר היו מכוסים בקרח ועלייה בתדירות של אירועי נפילת סלעים.
החום גורם לשינויים פיזיים במדרונות. קרח המצוי בתוך סדקים בסלע יכול לתפקד כחומר מייצב. כשהוא מפשיר, האחיזה נחלשת וסלעים גדולים עלולים להתנתק.
מסלולי טיפוס מוכרים באזור המון בלאן והמטרהורן נפגעו השנה מאירועי מפולות סלעים, וחלק מפעילות הטיפוס הוגבלה או הופסקה בעקבות הסיכון.
סכנה חדשה למטפסים
השינוי בתנאים מאלץ גם את ענף התיירות האלפיני להסתגל.
מסלול שנחשב בטוח יחסית לפני מספר עשורים עלול להתנהג אחרת בתקופה חמה במיוחד. חלונות הזמן המתאימים לטיפוס מתקצרים, הקרחונים נסוגים והיציבות של חלק מהנתיבים משתנה.
במקרים מסוימים נאלצו הרשויות לסגור בקתות הרים, בעוד מדריכים מקצועיים השעו מסעות טיפוס כאשר תנאי השטח הפכו למסוכנים מדי.
כך הופכת ההתחממות הגלובלית מתופעה הנמדדת באמצעות ממוצעי טמפרטורה לשינוי שניתן לראות ולחוש ישירות בשטח.
התופעה אינה מוגבלת לאירופה
שינויים בכיסוי השלג בפסגות גבוהות מתועדים גם מחוץ לאלפים.
בשנת 2024 נותרה פסגת הר פוג'י ביפן ללא שלג עד 6 בנובמבר – המועד המאוחר ביותר שנרשם מאז החל התיעוד לפני כ־130 שנה.
פרסום
המקרה של פוג'י והמראה הנוכחי של המטרהורן ממחישים עד כמה רגישים אזורים הרריים לשינויים בטמפרטורה.
גם שינוי של מעלות בודדות יכול להשפיע על השאלה אם משקעים יורדים כשלג או כגשם, על משך הזמן שבו השלג נשאר על הקרקע ועל קצב הפשרת הקרח.
האלפים הם מערכת אקלים רגישה
להיעלמות השלג והקרח בהרים יש משמעות רחבה יותר מהשפעה על אתרי סקי.
קרחונים ושלגים עונתיים משמשים מאגר טבעי של מים. בחורף הם אוגרים משקעים ובחודשים החמים משחררים אותם בהדרגה לנהרות ולמערכות המים.
כאשר השלג נמס מוקדם יותר והקרחונים מצטמצמים, משתנה גם תזמון זרימת המים במורד ההרים.
בטווח הארוך עשויות להיות לכך השלכות על מערכות אקולוגיות, חקלאות, ייצור אנרגיה הידרואלקטרית ואספקת מים לאזורים הנשענים על מקורות מים אלפיניים.
סמל לשינוי שמתרחש כבר עכשיו
המטרהורן הוא אולי אחת הפסגות המוכרות בעולם, אך מה שמתרחש עליו הוא חלק מתהליך רחב בהרבה.
שנים שבהן נמדדים חום חריג, הפשרת קרח מואצת ומיעוט שלג אינן עוד אירועים נדירים כפי שהיו בעבר.
המראה של פסגה אלפינית כמעט חשופה בסוף ספטמבר מספק המחשה חזקה במיוחד לאחד המאפיינים של שינוי האקלים: גם המקומות המזוהים יותר מכל עם שלג וקרח אינם חסינים מפני עולם מתחמם.
