האם ניתן "לקרר" את כדור הארץ באופן מלאכותי?

בעידן של שיאים אקלימיים נשברים מדי חודש, של קרחונים מתמוססים, גלי חום קטלניים ושריפות ענק – יש מדענים שטוענים: הגיע הזמן לשקול ברצינות את מה שפעם נשמע דמיוני. גיאו-הנדסה. או במילים פשוטות: התערבות טכנולוגית מכוונת באקלים של כדור הארץ.

זהו רעיון שנוי במחלוקת שמפצל את הקהילה המדעית והציבורית – בין אלו הרואים בו תקווה אחר, ואלו שמזהירים מפני קטסטרופה חדשה שאנו יוצרים במו ידינו.

בין מדע בדיוני למציאות מדעית

גיאו-הנדסה (גיאו-הנדסה) היא תחום מחקר המבחן בפיתוח טכנולוגיות שנועדו להשפיע על מערכת הקלים, כדי לבלום את ההתחממות הגלובלית. השיטה הנפוצה ביותר שנבחנת כיום היא הזרקת חלקיקים לאטמוספירה העליונה –  שיחזירו חלק מקרני השמש לחלל, ובכך יורידו את הטמפרטורות על פני כדור הארץ.

הרעיון מבוסס על תצפיות היסטוריות: בשנת 1991, בעקבות התפרצות הר געש פינטובו בפיליפינים, נפלטו כמויות אדירות של גופרית לאטמוספירה. התוצאה: ירידה עולמית ממוצעת של 0.5 מעלות צלזיוס במשך שנה.

פרסום

עכשיו, יש מי שמציע לחקות את המציאות – באופן יזום ומתוכנן.

ניסויים ראשונים: פרויקט SCoPEx

אוניברסיטת הרווארד עומדת מאחורי אחד הניסויים הבולטים בתחום, פרויקט פרויקט SCoPEx. מטרת הניסוי: לשחרר בלונים עם כמויות זעירות של חלקיקי קלציום קרבונט לאטמוספירה, בגובה של כ-20 ק"מ, כדי להבין איך הם מתפרעים ומשפעים על קרינת השמש.

אבל כבר בזמן זה, הניסוי נתקל בהתנגדות עזה – בעיקר בשוודיה, שם תוכנן להיערך. ארגונים סביבתיים, קהילות מקומיות ומדענים טוענים: "אנחנו לא צריכים לשחק באלוהים.

הסיכונים: שיבוש מערכות טבעיות וגלובליזציה של הסיכון

תומכי הגיאו-הנדסה רואים בפתרון חירום: אם ייכשלו המאמצים להפחית פליטות גזי חממה, נזדקק ל"תוכנית ב'" כדי זו מאסון סביבתי גלובלי. אך המתנגדים מזהירים: לא מדובר בפתרון קסם, אלא בכניסה לטריטוריה לא מוכרת.

הסכנות כוללות:

• שינויים קיצוניים בדפוסי מזג האוויר, כולל ירידה במשקעים באזורים רגישים כמו הודו ואפריקה.

• שלילית על שכבת האוזון.

• יצירת תלות טכנולוגית מסוכנת: כשמתחילים – קשה להפסיק לבד לעלייה חדה בטמפרטורות (אפקט "ריבאונד").

• ויכוחים גיאופוליטיים: מי שולט באקלים? מדינות עשירות? מועצת האו"ם? תאגידים?

אחריות מוסרית וחשש מהסחה

מעבר לסכנות הפיזיות, ישנה גם ביקורת מוסרית חריפה: החשש הוא שהדיון סביב גיאו-הנדסה "ינקה" את מצפונן של מדינות ותאגידים – ואפשר להמשיך לזהות תוך כדי תקווה ש"המדע כבר יפתור את זה".

פרסום

במילים אחרות: במקום להפסיק לשרוף דלקים מאובנים – נשליך את יהבנו על טכנולוגיות עתידיות שטרם נוסו.

תקווה אחרונה או קו אדום?

כיום, אין אף מדינה בעולם שמיישמת הנדסת תוכנית גיאו-הנדסה מלאה. אך הלחץ גובר. ככל שהתחממות כדור הארץ נמשכת – וככל שהשלכות נעשות חמורות יותר – גובר הפיתוי לנסות פתרונות "קצרים" ודרמטיים.

עם זאת, השאלה הגדולה נותרת פתוחה: האם באמת ניתן להנדס את האקלים – זה אפשרי לפרק את העדינה שמחזיקה את החיים כפי שאנו מכירים?

המדע אולי מתקדם, אך התשובה לשאלה הזו – עדיין נמצאת אי שם בעננים.