ענף המיזוג העולמי מאיץ את המעבר לקררים בעלי פוטנציאל התחממות גלובלית נמוך יותר. באירופה צפויות ב-2027 מגבלות חדשות, ובישראל אמנם אין העתקה ישירה של הרגולציה האירופית – אבל השוק המקומי כבר מושפע ממנה דרך היבוא, היצרנים, תיקון קיגאלי והסדרת הרישוי של מתקיני מערכות מיזוג וקירור. אז מה צפוי לקרות ל-R410A, מה מעמדו של R32 ואיפה נכנס R290?
שנת 2027 צפויה להיות נקודת ציון נוספת בתהליך העולמי של מעבר לקררים בעלי השפעה נמוכה יותר על ההתחממות הגלובלית.
באירופה נכנסות לתוקף מגבלות נוספות על ציוד מיזוג, משאבות חום וצ'ילרים המשתמשים בגזים פלואוריים בעלי GWP גבוה. בין היתר, החל מ-1 בינואר 2027 יוטלו מגבלות מחמירות על חלק ממערכות המיזוג העצמאיות ועל צ'ילרים, בהתאם להספק ול-GWP של הקרר.
פרסום
אבל עבור שוק המיזוג הישראלי חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים:
התקנות האירופיות אינן חלות אוטומטית בישראל.
עם זאת, קשה מאוד לנתק את ישראל מהמגמה. חלק גדול מהציוד שמגיע לשוק המקומי מיוצר עבור שווקים בינלאומיים גדולים, וברגע שיצרנים משנים את קווי המוצרים שלהם לאירופה, השינוי משפיע גם על ההיצע הזמין בישראל.
למה R410A נמצא תחת לחץ?
R410A היה במשך שנים אחד הקררים המרכזיים במערכות מיזוג אוויר, במיוחד במערכות Split, Multi Split ו-VRF.
הבעיה המרכזית שלו היא ערך GWP גבוה יחסית.
ככל שהרגולציה הבינלאומית מתמקדת בצמצום פליטות של HFC, קררים כאלה הופכים פחות אטרקטיביים עבור יצרני ציוד חדש.
אין פירוש הדבר שב-1 בינואר 2027 מערכות R410A קיימות בישראל יפסיקו לעבוד או שיהיה אסור לתחזק אותן.
אבל הכיוון ברור: השימוש בקרר הזה במערכות חדשות צפוי להצטמצם, והיצרנים ממשיכים לפתח חלופות בעלות GWP נמוך יותר.
בפועל, המעבר כבר מתרחש.
R32 כבר הפך לחלופה מרכזית
אחד הקררים הבולטים שנכנסו בשנים האחרונות במקום R410A הוא R32.
ל-R32 ערך GWP נמוך משמעותית מזה של R410A, והוא מאפשר במקרים רבים שימוש בכמות קרר קטנה יותר וביצועים אנרגטיים טובים.
אבל יש גם הבדל בטיחותי חשוב.
R32 מסווג כקרר מקבוצת A2L – כלומר בעל דליקות נמוכה.
המעבר אליו מחייב לכן עבודה מקצועית בהתאם להוראות היצרן, ציוד מתאים והבנה טובה יותר של כללי בטיחות בעת התקנה, שירות ותיקון.
זהו בדיוק אחד הנושאים שהפכו בשנים האחרונות משמעותיים גם בישראל.
ישראל כבר שינתה את כללי המשחק למתקינים
בינואר 2025 פורסם בישראל חוק הסדרת העיסוק בעבודה במערכת קירור או מיזוג אוויר.
החוק נועד להסדיר לראשונה בחקיקה את המקצוע, בין היתר על רקע המעבר לקררים חדשים שחלקם דליקים, נפיצים או רעילים.
החוק קובע שלוש דרגות רישוי בהתאם להספק המערכת ומחייב הכשרה ורישוי מקצועי לעבודה בתחום. משרד העבודה כבר מפעיל מסלול להגשת בקשות לקבלת הרישיונות.
מבחינת הענף הישראלי, מדובר בשינוי משמעותי.
המעבר לקררים חדשים אינו רק עניין סביבתי או שיווקי. הוא משנה את אופן העבודה של המתקין בשטח.
ומה לגבי R290?
R290 הוא למעשה פרופאן המשמש כקרר.
יתרונו המרכזי הוא GWP נמוך מאוד ביחס לקררי HFC המקובלים.
באירופה הוא הופך לאחת החלופות המרכזיות במערכות מסוימות, בעיקר במשאבות חום ובציוד עצמאי.
אלא ש-R290 מסווג A3 – כלומר קרר דליק מאוד.
ולכן המעבר אליו מחייב תכנון שונה, הגבלה על כמות הקרר בהתאם לסוג המערכת והמיקום, אמצעי בטיחות מתאימים והכשרה של אנשי המקצוע.
בישראל, שבה מיזוג האוויר הוא צורך בסיסי ולא מוצר עונתי, כל מעבר משמעותי לקררים כאלה מחייב היערכות מקצועית רחבה.
2027 באירופה – אבל לא כל המגבלות זהות
חשוב גם לא לפשט יתר על המידה את שינויי 2027.
לדוגמה, באירופה החל מ-2027 ייאסר בחלק מסוגי הציוד העצמאי עד 12 קילוואט שימוש בגזים פלואוריים בעלי GWP של 150 ומעלה, למעט חריגי בטיחות.
גם בצ'ילרים עד 12 קילוואט תיכנס מגבלה דומה, ובצ'ילרים מעל 12 קילוואט תיכנס מגבלה על קררים בעלי GWP של 750 ומעלה.
לעומת זאת, במערכות Split אוויר-אוויר קטנות, המגבלה האירופית של GWP 150 מתוכננת לשלב מאוחר יותר – 2029.
לכן גם באירופה R32 אינו "נאסר כולו ב-2027".
הכיוון הוא הדרגתי, לפי סוג המערכת, ההספק והיישום.
אז למה 2027 חשובה גם לישראל?
למרות שאין בישראל איסור אירופי מקביל, יש כמה סיבות לכך שהשנה הזאת משמעותית גם עבור השוק המקומי.
ראשית, יצרנים בינלאומיים אינם מפתחים בדרך כלל קו מוצרים נפרד לחלוטין לכל מדינה קטנה.
כאשר השוק האירופי מתקדם לקררים בעלי GWP נמוך, אותם דגמים וטכנולוגיות מגיעים בהמשך גם לישראל.
שנית, זמינות הקררים עצמם עשויה להשתנות.
קררים ממשפחת HFC כפופים כבר כיום בישראל לרישוי יבוא, והיבואן נדרש לקבל רישיון מתאים.
שלישית, ישראל עצמה נערכת ליישום תיקון קיגאלי לפרוטוקול מונטריאול, שמטרתו הפחתה הדרגתית של השימוש ב-HFC.
בתוכנית העבודה של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2026 מופיעים גם אישור תיקון קיגאלי וגם פרסום תוכנית מעשית ליישומו עד סוף 2026.
כלומר, השינוי בישראל אינו רק תוצאה של אירופה. הוא חלק ממגמה בינלאומית רחבה יותר שגם המדינה נערכת אליה.
האם יהיה אפשר להמשיך לתקן מזגני R410A?
זו אחת השאלות החשובות ביותר עבור בעלי מערכות קיימות.
נכון להיום, עצם המעבר לציוד חדש עם קררים אחרים אינו אומר שמיליוני מערכות קיימות צריכות לצאת משימוש.
מערכת R410A תקינה אינה הופכת בן לילה לבלתי חוקית.
הסוגיה החשובה לטווח הארוך תהיה זמינות הקרר, מחירו ועלות השירות.
פרסום
ככל שכמויות ה-HFC בשוק ילכו ויצטמצמו, ייתכן שבטווח הארוך תחזוקת ציוד ישן תהפוך פחות כדאית ביחס להחלפתו.
זו בדיוק התופעה שכבר נראתה בעבר במעברים בין דורות של קררים.
לא ממלאים R32 או R290 במקום R410A
נקודה חשובה במיוחד למתקינים ולצרכנים היא שהמעבר לקרר חדש אינו מתבצע פשוט באמצעות החלפת הגז.
מערכת שתוכננה ל-R410A אינה הופכת למערכת R32 או R290 רק על ידי ריקון ומילוי מחדש.
לקררים שונים יש לחצי עבודה, מאפיינים תרמודינמיים, דרישות שמן, שסתומים, רכיבים ודרישות בטיחות שונות.
ובמקרה של קררים דליקים, גם תכנון המערכת ומאפייני הבטיחות שלה שונים.
לכן כל מערכת צריכה לעבוד עם הקרר שעבורו תוכננה ואושרה על ידי היצרן.
ישראל היא שוק שדורש פתרונות שמתאימים לחום
יש גם נקודה ישראלית נוספת שאין להתעלם ממנה.
מערכות מיזוג בישראל עובדות בתנאים שונים מאלה של חלק גדול מאירופה.
טמפרטורות חוץ גבוהות, שעות עבודה רבות, עומסי קירור משמעותיים ובחלק מהמקומות גם תנאי סביבה קשים מחייבים לבחון לא רק את ה-GWP של הקרר אלא גם את ביצועי המערכת בטמפרטורות גבוהות.
לכן המעבר לקררים חדשים בישראל צריך להיבחן גם מבחינת תפוקת קירור, יעילות אנרגטית, אמינות והיכולת לעבוד לאורך זמן בתנאי הקיץ המקומיים.
הענף הישראלי צריך להיערך עכשיו
מבחינת מתקינים, חברות שירות ומתכננים, המגמה כבר ברורה.
R410A לא ייעלם מחר בבוקר, אבל משקלו בציוד חדש צפוי להמשיך לרדת.
R32 ימשיך להיות קרר משמעותי בתקופת המעבר, אך גם הוא אינו בהכרח התחנה הסופית.
R290 וקררים נוספים בעלי GWP נמוך מאוד צפויים לתפוס מקום גדול יותר במערכות המתאימות להם.
עבור אנשי המקצוע בישראל, השינוי המשמעותי ביותר הוא אולי לא שם הקרר אלא הדרישה לרמת מקצועיות גבוהה יותר.
עולם שבו משתמשים ביותר קררים דליקים דורש הכשרה, כלי עבודה מתאימים, היכרות עם תקנים והקפדה רבה יותר על תכנון ובטיחות.
2027 היא לכן לא "שנת האיסור על R410A בישראל".
אבל היא בהחלט עוד שלב בתהליך שישנה את שוק המיזוג הישראלי בשנים הקרובות – מהציוד שמגיע לארץ ועד הדרך שבה מתקינים וטכנאים יעבדו איתו.
