לציון יום הקירור העולמי, האקאן בולגורלו, מנכ"ל Beko, מותג מכשירי החשמל הביתיים המוביל באירופה, כותב על תפקידה המרכזי של HVACR במעבר האנרגיה והאקלים העולמי.
קירור הוא עמוד השדרה השקט של החיים המודרניים. על פי מזכירות יום הקירור העולמי, מעל 5 מיליארד מערכות קירור, מיזוג אוויר ומשאבות חום פועלות ברחבי העולם.
המגזר מעסיק יותר מ-15 מיליון איש ומפעיל כל דבר, החל מאחסון תרופות ותשתיות דיגיטליות ועד לחקלאות ולוגיסטיקה.
פרסום
אנחנו מקבלים את הנוחות הזו כמובנת מאליה. אבל אחרי שעמדתי בקהילות שבהן קירור הוא מותרות – לא דבר מובן מאליו – ראיתי מה קורה כששירות חיוני זה חסר.
כיום, יותר מ-1.2 מיליארד בני אדם חיים ללא גישה לקירור הולם. משמעות הדבר היא מזון מקולקל, חיסונים לא בטוחים וחום קיצוני ללא מוצא. 750 מיליון עדיין חסרי חשמל לחלוטין, ומיליארדים מתמודדים עם הפסקות חשמל תכופות. התוצאה? סבל אנושי ובזבוז הרסני בקנה מידה בלתי נתפס. כ-526 מיליון טונות של מזון אובדות מדי שנה עקב חוסר קירור – מספיק כדי להאכיל מיליארד בני אדם. דמיינו לאחסן חיסונים בחום של 40 מעלות צלזיוס או לצפות ביבול שלכם נרקב תוך ימים ספורים. עבור רבים מדי, זה לא היפותטי – אלה חיי היומיום. וזהו גם משבר הומניטרי וגם סביבתי: בזבוז מזון לבדו תורם עד 10% מפליטות גזי החממה העולמיות.
הנה הפרדוקס: קירור – הטכנולוגיה שיכולה לפתור את זה – הפך למקור משמעותי וצומח במהירות של פליטות פחמן. מכשירי חשמל ביתיים מייצרים כיום פליטות משמעותיות ברחבי העולם. מתוך פליטות אלו, מקררים לבדם מהווים 15%. וככל שההכנסות עולות ברחבי הדרום הגלובלי, כ-2.3 מיליארד בני אדם מתקרבים לרמת עושר שתוביל אותם לרכוש מקררים בסיסיים אך לעתים קרובות לא יעילים.
אם לכל מי שצריך מקרר היה מקרר, היו 4.2 מיליארד מקררים ביתיים בשנת 2050 – עלייה של 121% לעומת 2022. זהו המכשול הכפול שאנו ניצבים בפניו: קירור חיוני לבריאות, לשוויון ולפיתוח, אך אם לא נשנה באופן קיצוני את אופן המקררים שלנו, אנו מסתכנים בכך שהפלנטה תהיה בלתי ראויה למגורים.
זו הסיבה שיום הקירור העולמי השנה, המצוין ב-26 ביוני, נושא מסר חשוב. תחת הנושא "כישורים מגניבים", היום חוגג הן את הטכנולוגיה והן את האנשים – המהנדסים, המדענים והטכנאים – שמאפשרים קירור בר-קיימא. זוהי תזכורת חיונית לכך שהפתרון למשבר הזה טמון בחדשנות, פיתוח כישורים ושיתוף פעולה עולמי. הפתרונות כבר קיימים. מה שאנחנו צריכים עכשיו הוא הרצון להרחיב אותם.
יצרנים מובילים האמינו זה מכבר כי העלאת רמת החיים חייבת ללכת יד ביד עם הגנה על כדור הארץ. Beko דגלה בכך במפורש בדו"ח "הזכות לקירור" שפרסמנו בשנה שעברה, וקראה לשינוי מהותי באופן שבו העולם ניגש לקירור – לא כמוצר יוקרה, אלא כזכות אדם וצו אקלימי.
הדו"ח מדגיש את היקף האתגר, ומציג מחדש את החדשנות כמנוע להתקדמות שוויונית ודלת פחמן. הוא מראה שעתיד הקירור תלוי לא רק במוצרים טובים יותר, אלא גם בבניית מערכות אקולוגיות תומכות. אם קירור רוצה להפוך גם לאוניברסלי וגם בר-קיימא, אנו זקוקים לדור חדש של הוגים ויצרנים – המגובים בהשקעה ציבורית ופרטית משמעותית – שיובילו את הדרך.
תעשיית מכשירי החשמל הביתיים כבר עובדת על זה. ב-Beko, פיתחנו סדרת מערכות סולאריות שאינן מחוברות לרשת החשמל – כולל מקרר/מקפיא ומקפיא תיבה. יש לנו גם מערכת חכמה המשתמשת בניתוח התנהגות מבוסס בינה מלאכותית כדי להתאים את צריכת האנרגיה ולהשיג חיסכון באנרגיה של עד 20% באמצעות מהירות מאוורר אופטימלית, מחזורי הפשרה ואלגוריתמי קירור.
בצפון הגלובלי, אלה מרגישים כמו שדרוגים. עבור חלק גדול מהעולם, הם גלגלי הצלה.
פרסום
אבל אף חברה אחת לא תפתור את זה לבדה. כדי להפוך את הקירור לבר קיימא ונגיש לכולם, אנחנו צריכים תגובה מערכתית כוללת. ממשלות חייבות לחוקק חוקים להשפיע על ידי קביעת סטנדרטים מחייבים של יעילות ומוגבלים בזמן; תעשיות חייבות לתכנן בהתאם למציאות, להשקיע בפתרונות שעובדים במקומות בהם החשמל לא יציב, העלויות גבוהות והלחץ האקלימי עולה; מוסדות פיננסיים חייבים להפנות הון לתשתיות ולהכשרה הנדרשים כדי להגיע למיליארדים שנותרו כעת בחוץ; ויש להעצים את הצרכנים עם הכלים והמידע הדרושים כדי לקבל החלטות מודעות לאקלים.
איננו יכולים עוד להרשות לעצמנו לראות קיימות וקידמה אנושית כפשרות. הן הך.
זה דורש תיאום עולמי להרחבת שירותי קירור מחוץ לרשת החשמל, להרחבת תוכניות הכשרה לכוח העבודה של עתיד בתחום הקירור, לתמרץ מכשירים בעלי יעילות גבוהה ולבנות את התשתית המאפשרת קירור שוויוני.
המהנדסים, המדענים והטכנאים שחגגו את יום הקירור העולמי הזה מחזיקים בכישורים מגניבים, אך זה לבד לא יקרר את כדור הארץ. מה שהם זקוקים נואשות הוא המדיניות, ההשקעות והרצון הציבורי שיהיו תואמים את כושר ההמצאה שלהם.
השאלה אינה האם נוכל לקרר את כדור הארץ באופן בר-קיימא – אלא האם נוכל לפעול מהר מספיק כדי לתת לדור הבא – של אנשים ושל מוצרים – את הכוח לספק אותו.
