המהלך פותח אפשרות לשימוש בתת־הקרקע לצרכים אסטרטגיים שונים, בהם אגירת גז טבעי ומימן, אגירת אנרגיה באוויר דחוס, אגירת חום, הטמנת פחמן דו־חמצני והפקת אנרגיה גיאותרמית – תחומים בעלי פוטנציאל משמעותי לחיזוק העצמאות האנרגטית של ישראל, לקידום טכנולוגיות אנרגיה מתקדמות ולעמידה ביעדי האקלים של ישראל לשנת 2050.
האנרגיה עוברת אל מתחת לאדמה
על פי תזכיר החוק, אתרי אגירה יוגדרו כאתרים הכפופים לפקודת המכרות. במסגרת זו תיקבע מערכת ייעודית שתסדיר את מתן היתרי החיפוש, הרישיונות ותעודות התגלית, לצד מנגנוני פיקוח, בטיחות, ערבויות והסדרת נטישת אתרים. בכך מבקש המשרד להפוך את תת־הקרקע ממשאב גיאולוגי בעיקרו לתשתית שניתן לנצל גם לצורכי משק האנרגיה.
פרסום
פרסום
בנוסף, החוק יאפשר איתור והקצאה של אתרים לאחסון גז טבעי ומימן, שיסייעו להבטיח אספקת אנרגיה יציבה גם בעתות חירום. לצד זאת, התיקון יאפשר לקדם לכידת ואגירת פחמן (CCS), שבמסגרתה נלכד פחמן דו־חמצני ומוטמן בתצורות גיאולוגיות מתאימות במטרה לצמצם את פליטות גזי החממה.
מסלול מיוחד למיזמים חדשניים
במסגרת תזכיר החוק מוצע גם ליצור מסלול ייעודי למיזמי חלוץ. המסלול נועד לאפשר הקלות רגולטוריות לפרויקטים חדשניים העוסקים בפיתוח תת־הקרקע לצורכי הפקת אנרגיה ואגירתה.
