הדיון סביב הדלקת המזגן בחדר הכושר או בסטודיו מתעורר לא רק כשכולם מזיעים בקיץ, אלא גם בימים הקרים. אז מה עדיף?
כל מי שמתאמן במכון כושר או בסטודיו יודע שסוגיית המזגן בחדר הופכת פעמים רבות לדיון מרכזי: האם להדליק אותו בקיץ כשחם? האם לחמם אתו בחורף כשקר? גם בנושא פתיחה של דלת או חלון מתעוררים מדי פעם דיונים, אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בתפעול מזגן.
פרסום
במרבית השיעורים בהם הפעילות היא עצימה, "סוגיית המזגן" היא פחותה, שהרי אימון עצים כרוך בעליית טמפרטורת הגוף, ועליה בטמפרטורת הגוף מלווה בהזעה המצננת את הגוף. ומי מאיתנו אוהב את תחושת הזיעה הניגרת? על מנת להימנע מתחושה זו, נוכחות המזגן היא לעזר ומכאן – כמעט קונצנזוס.
הדיונים והוויכוחים הסוערים באמת מתרחשים דווקא בשיעורים ה"רגועים" או בשיעורים בהם ישנה עבודת ליבה (CORE). שיעורים בהם לכאורה לא מצופה "להזיע" ומכאן שנוכחות מזגן אינה רצויה. בפועל, גם בשיעורי פילאטיס, יוגה ו-CORE, עבודה נכונה תוך השקעה, ריכוז ודיוק – מעלה את טמפרטורת הגוף, לעתים גם באופן מכוון. לדוגמה: "ברכת השמש" למשל הנה רצף תרגילים אשר משמשים גם לחימום והגמשת שרירי הגוף. ומכאן, שבקרב חלק מן המתאמנים מלווה העליה בטמפרטורת הגוף בהזעה ובתחושת חוסר נוחות.
במאמר שנכתב ב-2009 פוסקת פרופסור נעמה קונסטנטיני, מומחית ברפואת משפחה ורפואת ספורט, ש"אין חוקים בעניין הזה", קרי – הפעלת מזגן. "אם המזגן מופעל, אז הגוף מתחמם פחות ולכן המתאמן מזיע פחות… צריך להתאמן במזג אוויר שנוח לך להתאמן בו. אנחנו הרי לא אומרים לאנשים לא להתאמן בחורף כי בחוץ קר. המזגן זה בדיוק אותו דבר, רק שבחורף יש מזגן ישירות מאלוהים".
לצד עמדה נחרצת זאת של פרופ' קונסטנטיני נשמעות אמירות נחרצות לא פחות של מתאמנים: "בקור יתפסו השרירים" , "תשרפו פחות קלוריות", "ייתפס הגב", "לא תוכלו להימתח למקסימום", "בהודו אין מזגנים וזו מולדת היוגה". מן הסתם כולם צודקים ואצל חלק מן האנשים אכן אימון בקור יוכל לגרום לנזקים. אך כפי שכתבה פרופ' קונסטנטיני, אנשים מתאמנים בחורף, ואנחנו נוסיף תוך הקפדה על לבוש מתאים. כאשר טמפרטורת הגוף נמוכה או לחץ הדם נמוך, לבוש חם או מספר שכבות יאפשרו לגוף להתמודד ולהתחמם. אנשים עם לחץ דם גבוה יותר או נטייה גבוהה לעליה בטמפרטורת הגוף, לא יוכלו להתמודד עם סביבה חמה באמצעות מנגנונים פנימיים או חיצוניים למעט מזגן, או הורדת הטמפרטורה באופן חיצוני.
מכאן, שאנשים ש"קר להם" יכולים לדאוג לחימום של עצמם באמצעים פשוטים כמו לבוש מתאים, ואילו אנשים ש"חם להם" תלויים באמת במזג האוויר וביכולת לשלוט בטמפרטורה שבחדר, ועליהם להתחשב במתאמנים אחרים (במידה ומתאמנים בקבוצה) אשר יאפשרו הורדה של הטמפרטורה – פשוט מכיוון שאין פתרון אחר ובחורף תלויים במתאמנים אחרים אשר יסכימו שלא להעלות את הטמפרטורה באופן מלאכותי.
חשוב לציין כי תחושת קור או חום אינה משקפת גחמה או פינוק. בדרך כלל מדובר בתופעה המשקפת תהליכים פיזיולוגיים של המתאמנים. לדוגמה: נשים בגיל המעבר שסובלות במקרים רבים מגלי חום שונים, גברים ונשים עם אחוזי שומן נמוכים מהממוצע, קשישים, ילדים ובני נוער שיכולת ויסות הטמפרטורה של גופם אינה טובה דיה, ומכאן שיסבלו תחושה של קור עד כדי הגעה לאימונים בלבוש שאינו מותאם.
לחוויית הטמפרטורה ישנה השלכה והקרנה משמעותית על מידת ההנאה בשיעור/אימון: תחושת חוסר נוחות אקלימית תגרום כמעט באופן אוטומטי לתחושת חוסר הנאה ושביעות רצון מן האימון. מעניין אגב, שבמידה ומדובר בטמפרטורה נמוכה ואי נוחות של המתאמן בשל הקור עד כדי הופעת רעידות, וצמרמורות אפילו – ההוצאה הקלורית הנה גבוהה יותר לעומת מצב בו הטמפרטורה של מקום האימון ממוצעת. מנגד, בניגוד למה שמקובל פעמים רבות לחשוב, טמפרטורה גבוהה/חמה אמנם מעלה את מידת ההזעה של המתאמן (קירור של הגוף), אך למעשה לא בהכרח תהיה לכך השפעה על ההוצאה הקלורית. זאת מכיוון שהגורמים אשר משפיעים על ההוצאה הקלורית במאמץ גופני הנם בעיקר אינטנסיביות הפעילות הגופנית המבוצעת, הקצב בו מתאמנים או המהירות. הדופק בעת הפעילות הוא לא תמיד המדד מכיוון שהוא עשוי לעלות גם מסיבות אחרות ולא רק עצימות הפעילות הגופנית. בנוסף, תחושת המאמץ האישית של המתאמן (ישנם כאלה שמתאמנים בעצימות נמוכה-בינונית אך תחושתם האישית היא שהנם מתאמנים בעצימות גבוהה- מרבית), או מידת ההזעה שלו באימון.
פרסום
במקרים כאלה ישנה נטייה לחשוב שגם ההוצאה הקלורית הנה גבוהה במיוחד. לדוגמה, ביצוע של ביקראם יוגה – יוגה המבוצעת ומתורגלת בחדר המחומם ל-38 עד 41 מעלות צלזיוס עם לחות של 40-60%. בנקודה זו נציין שמחקרים שנעשו בעבר על ביקראם יוגה העלו שההוצאה הקלורית בפועל הנה נמוכה משמעותית ממה שאותם מתרגלים היו סבורים והסתכמה בכ-200 עד 300 קלוריות בממוצע. זאת אגב, בשל התחושה האישית של המתאמנים שבשל הקושי הרב במיוחד בהסתגלות לחום, העלאת הדופק באימון, אי נוחות פיזיולוגית משמעותית, עייפות ותשישות גם יחד ואולי אף התייבשות. התחושה החזקה הנה שריפת קלוריות מוגברת, מה שלא קורה בפועל.
לכן, מומלץ להגיע לאימון עם ביגוד מתאים אשר משקף את הנטייה הטבעית של האדם, וכל אחד מודע לכך האם הוא מן הסובלים מקור או מחום. חשוב שהסובלים מקור יגיעו למקום האימון עם לבוש חם, רצוי כי הלבוש יהיה "בשיטת השכבות", היות וזו מאפשרת התאמה מדויקת יותר לטמפרטורה בחדר וגם לשינויים בטמפרטורה. אלה הסובלים מחום, המגיעים עם לבוש מינימלי ככל שניתן ומתאים לסוג האימון, מן הסתם, לא יכולים להתפשט ולהתאמן ללא בגדים… (אלא אם כן מדובר על חדרי כושר וסטודיו שקיימים בחו"ל ותנאי הכניסה אליהם הנו אימונים בעירום מלא או חלקי).
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר למעלה מ- 30 שנה. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים לאנשי מקצוע במכללה האקדמית בוינגייט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
