למה הווייטנאמים מכוסים מכף רגל ועד ראש דווקא כשבחוץ 35 מעלות?

שיעור בהסתגלות אנושית לאקלים חם ולח

מאת סמואל איתן

במהלך ביקור בווייטנאם קשה שלא להבחין בתופעה יוצאת דופן. בעוד מרבית התיירים מסתובבים בבגדים קצרים בניסיון להתמודד עם החום הטרופי, חלק גדול מהאוכלוסייה המקומית – צעירים ומבוגרים, עובדים, סטודנטים, נהגי קטנועים, מוכרים בשווקים ועובדי משרדים – בוחר דווקא בבגדים ארוכים המכסים את רוב הגוף.

במבט ראשון מדובר בהתנהגות שנראית מנוגדת להיגיון. כיצד ייתכן שבטמפרטורות של 35 מעלות צלזיוס ובלחות של יותר מ־80% אנשים מוסיפים שכבות בד במקום להסירן?

פרסום

התשובה טמונה באחד מעקרונות היסוד של פיזיולוגיית האדם ושל מדעי האקלים: התחושה התרמית אינה נקבעת רק על ידי טמפרטורת האוויר.

חום אינו רק טמפרטורה

גוף האדם מחליף אנרגיה עם סביבתו באמצעות ארבעה מנגנונים עיקריים:

• קרינה (Radiation)
• הסעה (Convection)
• הולכה (Conduction)
• אידוי זיעה (Evaporation)

באקלים טרופי כמו זה של וייטנאם, קרינת השמש הישירה הופכת למרכיב משמעותי במיוחד במאזן החום של הגוף.

מחקרים מראים כי אדם העומד בשמש ישירה עשוי לספוג מאות ואטים נוספים של אנרגיית חום בהשוואה לאדם הנמצא בצל. במקרים מסוימים, עומס החום הנגרם מקרינת השמש גדול יותר מההשפעה של טמפרטורת האוויר עצמה.

במצב כזה, שכבת בד בהירה ודקה משמשת כמגן קרינתי יעיל.

במילים פשוטות: הבגד מתחמם במקום העור.

אפקט "המיקרו־אקלים" סביב הגוף

אחת התופעות המעניינות ביותר היא יצירת שכבת אוויר דקה בין הבגד לעור.

שכבה זו יוצרת מיקרו־אקלים יציב יחסית סביב הגוף ומקטינה את קצב ספיגת החום.

כאשר הבגד רפוי ומאוורר, האוויר החם יכול לעלות כלפי מעלה ולהתחלף באוויר קריר יותר, תהליך המשפר את פיזור החום.

לכן במקרים רבים חולצה ארוכה, בהירה ורחבה עשויה להיות נוחה יותר מחשיפה ישירה של העור לשמש טרופית.

מה קורה לזיעה באקלים לח?

באקלים יבש, כמו בחלקים נרחבים בישראל, אידוי הזיעה יעיל מאוד ומספק מנגנון קירור טבעי.

לעומת זאת, כאשר הלחות היחסית מגיעה ל־80% ואף יותר, כפי שקורה לעיתים קרובות במרכז ודרום וייטנאם, קצב האידוי יורד באופן משמעותי.

במצב כזה הגוף מתקשה לקרר את עצמו באמצעות זיעה בלבד.

לכן הפחתת ספיגת החום מלכתחילה הופכת לחשובה יותר מאשר הגברת האידוי.

זוהי אחת הסיבות שבגינן אסטרטגיית הלבוש המקומית שונה כל כך מזו המקובלת במדינות בעלות אקלים ים־תיכוני.

הסתגלות תרבותית שהפכה להסתגלות אקלימית

מדענים העוסקים בהסתגלות לשינויי אקלים מבחינים בין פתרונות טכנולוגיים לבין פתרונות התנהגותיים.

וייטנאם מספקת דוגמה מרתקת לפתרון התנהגותי שהתפתח במשך דורות.

פרסום

לצד הגנה מפני קרינת שמש, הבגדים הארוכים מספקים גם הגנה מפני חרקים, אבק, זיהום אוויר וגשמים פתאומיים – כולם מאפיינים שכיחים של האקלים הטרופי.

עם הזמן הפך הלבוש הזה לנורמה חברתית רחבה שאינה מוגבלת לעובדי חקלאות בלבד.

מה אפשר ללמוד מכך בעידן שינוי האקלים?

על פי התחזיות של Intergovernmental Panel on Climate Change, אזורים רבים בעולם צפויים להתמודד בעשורים הקרובים עם עלייה בתדירות ובעוצמת גלי החום.

כתוצאה מכך, חוקרי אקלים ואדריכלים חוזרים בשנים האחרונות לבחון שיטות מסורתיות של הסתגלות לחום שנפוצו באזורים טרופיים ומדבריים במשך מאות שנים.

הדוגמה הווייטנאמית מדגישה עיקרון חשוב: הסתגלות לשינוי אקלים אינה מתחילה בהכרח בטכנולוגיות מתקדמות, אלא לעיתים בשינויים פשוטים בהרגלי לבוש, תכנון עירוני והתנהגות יומיומית.

המבט מהרחוב

מה שהחל כתהייה של מטייל – מדוע כולם לבושים כאילו החורף הגיע – מתגלה למעשה כניסוי אקלימי רחב היקף שנמשך כבר דורות.

הרחובות של Hoi An, השווקים של Da Nang והכבישים העמוסים בקטנועים אינם רק סצנה תרבותית מעניינת. הם משקפים מערכת מורכבת של ידע סביבתי שנבנה לאורך מאות שנים של חיים באחד האזורים החמים והלחים בעולם.

בעידן שבו יותר ויותר ערים בעולם מתמודדות עם עומסי חום קיצוניים, ייתכן שהלקחים החשובים ביותר אינם נמצאים במעבדות מחקר או במרכזי פיתוח, אלא דווקא בהרגלים היומיומיים של מיליוני אנשים שכבר למדו כיצד לחיות עם החום.