לראשונה מאז תקנות דודי השמש מ-1974, המדינה קובעת חובה להפיק אנרגיה ממקורות מתחדשים כחלק בלתי נפרד מתהליך הבנייה. אבל הפעם לא מדובר רק בחימום מים – אלא בייצור חשמל
גיא בריצמן – זווית
בחודשים הקרובים, כל גג בישראל יהפוך מזירה מנומנמת של אנטנות ושל מנועי מזגנים לחזית אנרגטית פעילה. תקנות חדשות שנחתמו על ידי שר הפנים משה ארבל, בעקבות יוזמה של משרד האנרגיה והתשתיות ומינהל התכנון, מחייבות התקנת מערכות סולאריות על גגות מבנים חדשים – שינוי מרחיק לכת שמבקש לייצר מציאות חדשה של ייצור חשמל מבוזר, עצמאי ויעיל. התקנות, שנוסחו בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה, חלות על מבנים חדשים שאינם למגורים וששטח הגג שלהם גדול מ-250 מ"ר, וכן על מבני מגורים צמודי קרקע ששטח הגג שלהם גדול מ-100 מ"ר, שם תידרש מערכת סולארית בהספק מינימלי של 5 קילו-ואט. בבנייני מגורים גדולים יותר תידרש הכנה להתקנה עתידית.
"התקנות האלה הן לא פחות מצעד היסטורי", אומר אוריאל בבצ'יק, ראש אגף בכיר הנדסה וביצוע בחטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות. "זו פעם ראשונה, מאז תקנה 24 משנות ה-70 שחייבה התקנה של דודי שמש, שאנחנו רואים חובה רגולטורית שמקדמת ייצור אנרגיה מבוזר בישראל". לדבריו, ההשפעה שצפויה היא משמעותית: "אנחנו מעריכים שהתוספת של ההספק תגיע עד 3.5 גיגה-ואט עד 2040. זה שווה ערך לחשמל עבור מעל חצי מיליון משקי בית".
ביטחון לאומי מהשמש
אחת הסיבות המרכזיות לקידום הרפורמה היא לצורך חיזוק החוסן האנרגטי של ישראל. "המלחמה זירזה את ההבנה שחייבים לחזק את העצמאות האנרגטית שלנו בעיתות חירום", הוא אומר.
פרסום
בבצ'יק מדגיש גם כי הייצור של החשמל בגגות סולאריים סמוכים למוקדי הצריכה מפחית את התלות ברשת ההולכה, חוסך השקעות נדרשות בתשתית ומקטין את החשש מהפסקות חשמל עקב פגיעות בתשתיות רשת החשמל. היכולת לייצר חשמל באופן מקומי והיכולת לאגור את החשמל במתקני אגירת חשמל הן יתרון אסטרטגי. "אין מדובר רק ביצירת מקור הכנסה נוסף באמצעות ייצור אנרגיה נקיה, אלא גם ביצירת חוסן אנרגטי. ייצור מבוזר, שבו כל מבנה קטן משמש כתחנת כוח מקומית, מאפשר לנו להמשיך לתפקד גם בשעת חירום כשרשת החשמל נפגעת. במקביל לתקנות, המשרד קידם ב-3 השנים האחרונות מענקים לרשויות המקומיות לצורך הקמת מתקני אגירה במבני ציבור ובמרכזי קליטה בשעת חירום", הוא אומר.
לא רק אידיאולוגיה, גם כלכלה
מעבר לחוסן האנרגטי ולתועלת הסביבתית, מדובר גם בצעד כלכלי. "ההשקעה במערכת סולארית משתלמת מאוד. החזר ההשקעה לוקח כ-5 שנים ולאחר מכן יש הכנסה למשק הבית במשך 20 שנים נוספות. כלומר, ניתן להרוויח במשך הזמן מהחיסכון בחשמל וגם מהכנסה קבועה שמתקבלת ממכירת עודפי החשמל. נוסף על כך, אל מול עלויות הבנייה, מדובר בתוספת שולית של כ-60 אלף ש"ח למערכת של 15 קילו-ואט במבנים שאינם למגורים כמו מבני ציבור, מבני מסחר ומבני תעסוקה", הוא מסביר.
צירוף הגגות לתוך משק האנרגיה הופך את השטח המבוזבז לאמצעי לייצור חשמל נקי בלי לגזול קרקע חקלאית או שטחים פתוחים. "אנחנו מדינה קטנה וצפופה, ויש לנו מגבלות שאין למדינות אחרות. אין פה כמעט רוח או מים, רק שמש. אז זה אך טבעי שנפנה לגגות", אומרת יערה בן נחום, רכזת תחום אנרגיות מתחדשות במרכז השל לקיימות. "זה שימוש מושכל במשאב שקיים ממילא, ושנותן ביטחון ועצמאות", היא אומרת. למרות הפוטנציאל הגדול, ישראל רחוקה ממיצוי משאב השמש. "יש לנו מעל 300 ימי שמש בשנה, אבל רמת הניצול עדיין נמוכה בהרבה מהפוטנציאל. אם נדע לתכנן נכון, זה 'game changer' אמיתי", אומרת בן נחום. בהשוואה עולמית ישראל אומנם נחשבת אחת המדינות המובילות בייצור סולארי לכל תושב, כאשר "98 אחוז מהאנרגיה המתחדשת שלנו מגיעה מהשמש, אבל עדיין רק חלק קטן מהגגות מנוצל. זה בלתי נתפס במדינה עם כל כך הרבה שמש", אומר בבצ’יק. היעד הלאומי הוא להגיע ל-30 אחוז אנרגיות מתחדשות עד 2030, מה שנראה כרגע מאתגר אך בר השגה, הרבה בזכות התקנות החדשות.
פרסום
מבט קדימה
לצד ההחלה הראשונית על בנייה חדשה יש גם תמריצים להתקנת מערכות סולאריות על גגות קיימים, במסגרת תוכנית "100 אלף גגות". מדובר בצעד משלים שמטרתו להרחיב את ייצור האנרגיה גם באזורים בנויים ותיקים. במקביל, נבחנת אפשרות לעדכן את התקנות כך שיכללו גם אגירת חשמל ולא רק ייצור חשמל. "התפיסה החדשה היא לראות את השטח של הגג כחזית חמישית של הבניין – לא עוד מקום להניח מזגן אלא שטח שמייצר חשמל, שמקל על הרשת הארצית, שמחבר בין אדריכלות, קיימות וחדשנות", אומרת בן נחום.
"מדובר במהלך שיחסוך השקעות משמעותיות בתשתיות, יחסוך עשרות אלפי דונמים של קרקע ויביא את משק האנרגיה למצב של עמידות ושל תפקוד גם במצבי חירום", אומר בבצ’יק. עם עשרות אלפי מתקנים חדשים שצפויים להיבנות בעשור הקרוב ועם מערכת תמריצים הולכת ומתרחבת, המהפכה הסולארית של ישראל יוצאת לדרך.
