מסלול חייו של אבי מנשה, שמקבל את אות השרה למפעל חיים, הביא אותו לא פעם לצומת שבה היה צריך לבחור בין אפיקים הומניים לבין הנדסה: "החלטתי שהנדסה מעניינת אותי יותר משירה" * בראיון הוא מספר ש"התשוקה שלי היתה להתמודד בכל פעם עם פרויקט ייחודי שמייצר אתגרים שלא פגשת בפרויקט הקודם"
מהנדס אברהם מנשה מקבל בכינוס התאגדותנמהנדסי חשמל, אלקטרוניקה ואנרגיה את אותננ שרת האנרגיה על מפעל חיים.
כילד, שעשוע הפנאי של מהנדס אברהם מנשה, שמקבל בכינוס התאגדות מהנדסי חשמל, אלקטרוניקה ואנרגיה את אות שרת האנרגיה על מפעל חיים, היה לפרק שעונים, ולבלות שעות במכניקה עדינה. כמי שגדל לאב מכונאי, הוא אומר, מינקות עניינו אותו מכונות ומנועים, וסקרן אותו ״כיצד דברים עובדים״. בגיל ארבע, כך מספרת דודתו, הלך לאיבוד, ובמשך דקות ארוכות איש לא ידע היכן הוא – עד שנמצא מתחת לרכב, מסובב ברגים. אבל כאשר הגיע הזמן לבחור מקצוע וללמוד, הוא נזכר, אמא שלו אמרה לו ״אל תהיה מכונאי עם ידיים שחורות כמו אבא. תהיה מהנדס״. וכך הוא עשה, ״אבל כמי שמתעסק במיזוג אוויר ובהנדסה חקלאית – הידיים שלי בכל זאת שחורות לא פעם״, הוא צוחק.
פעם אחר פעם המסלול שלו הוביל אותו לצומת בחירה – והוא בחר בהנדסה. בבחינות הסקר בבית הספר הציעו ללכת לכיוונים הומניים, וגם בצבא – הוא התקבל כמועמד ללהקת חיל הים. ״החלטתי שהנדסה מעניינת אותי יותר משירה״, הוא אומר, ״אז הלכתי לעתודה האקדמאית ולמדתי הנדסה חקלאית בתחום מיכון חקלאי. עם אוריינטציה לעולם האנרגיה בחקלאות, שהיא עולם תוכן ענק שרבים לא מודעים כלל לקיומו: כמעט כל מוצר חקלאי שעובר תהליכים של קטיף, טיפול, קירור, אחסון וכדומה – דורש השקעת אנרגיה. מצאתי את עצמי מתעמק בתהליכי קירור, אוויר מבוקר וכדומה, ואחרי השירות הצבאי חזרתי לתואר שני בטכניון, גם הוא בתחום האנרגיה: עסקתי במעבר חום ומעבר מסה ביישומים חקלאים. הלימודים נתנו ארגז כלים לעיסוק בתחומים שהם לא תמיד התחומים הסטנדרטיים בחקלאות״.
פרסום
מסלול הלימודים הזה הוביל אותו גם לעבודה בתחום העיסוק הזה. ״עסקתי בעיבוד תוצרת חקלאית, מבנים מבוקרים לגידול בעלי חיים ומזון, חממות גידול פטריות ופרויקטים מתועשים AGRO INDUSTRIAL. אני מוביל תקופה גישה של ורטיקל פילדס, שדות אנכיים במבנים מסוקרים IN DOOR. אני אוהב למקד את המקצוע של מיזוג אוויר ואנרגיה בעולם הצמחים ובעלי חיים – שלא יודעים לדבר ולבטא את הצרכים שלהם. ההבנה הפיסיולוגית של הצמח והחי מאפשרת להגיע לתוצאות טובות ומכאן המעבר לעולם הביופוד. וזה עתיד העולם בנושא המזון: ב-2050 עם אוכלוסיה של עשרה מיליארד נפש בעולם, לא יהיה איך להאכיל את כולם במזון שגדל בשדות רגילים. יעברו למבנים סגורים ולפתרונות אחרים – ואנחנו מהנדסי מיזוג האוויר והאנרגיה נוביל גם את המהפכה הזו. אתגר נוסף הוא בהתמחות בעולם גידול הקנביס וייצור השמנים והתפרחות חשוב במיוחד לטובת הצרכנים.
אבל לא רק החקלאות משכה את מנשה, אלא הרצון לאתגר את עצמו תמיד ולבצע פרויקטים גדולים שדורשים פתרונות מקוריים: ״ב-1980 ייסדתי את משרד התכנון, א.מ. אינטרנשיונל, שהיום מונה25 מהנדסים, ושאני גאה לספר שבתי היא דור ההמשך בו, היא לקחה את המושכות של המשרד ומובילה אותו ניהולית. זהו משרד שהלך ומתפתח לאורך השנים וביצע מעבר מחקלאות להנדסת קירור ומיזוג אוויר. רציתי להחזיק משרד, להחזיק צוות ולעשות דברים גדולים ומאתגרים: תכננו פרויקטי ענק, מגורים, משרדים, קניונים, חוות שרתים, בתי חולים ומפעלי תעשיה. שם המשרד אינטרנשיונל, בינלאומי, מרמז על פעילות ענפה רבת אתגרים ברחבי העולם בתחום הרפואה, גז, נפט, פרויקטים צבאים, מפעלים מורכבים, חוות חקלאיות, ועד מרכזי אנרגיה לחימום בארצות קרות שהטמפרטורה בהן יכולה להגיע בחורף למינוס 40 מ"צ. שלוחת המשרד ברומניה פעלה במשך 14 שנים בייעוץ אלקטרומכני ולצד זאת עבדנו באופן נרחב במדינות שונות באפריקה. בתחום הגז והנפט עסקתי בארץ באסדת תמר ולוויתן וגם בהולכת גז ונפט ודחיסת גז במזרח אירופה, לצד השתתפות בפרויקטים שבוצעו בקו הקרח ברוסיה. אין מקום שכף רגלי לא דרכה בו בזכות הקריירה שלי״.
הוא ממשיך ונזכר ש״התשוקה שלי היתה ונותרה לעסוק בנושאים שאינם מוצרי מדף, כלומר, לא דברים שאפשר לשחזר שוב ושוב עבור עוד ועוד לקוחות – אלא להתמודד בכל פעם עם פרויקט ייחודי שמייצר אתגרים שלא פגשת בפרויקט הקודם. אני מחפש תמיד את האקשן, את האפשרות לסובב את הברגים החלודים במוח ולהגיע למענה ולפתרון. אני מחפש את המקומות שבהם יש לי את היכולת להביא ערך מוסף״.
לצד הקריירה, מנשה פעל לאורך השנים כדי לקדם את מקצוע ההנדסה באפיקים אחרים: ״התגייסתי לתפקיד יו״ר התאגדות מהנדסי מיזוג האוויר כדי להוביל את המקצוע שלנו, שהולך ודועך משום מה, בניגוד לכל ההתרחשויות כמו ההתחממות הגלובאלית והצרכים והצעדים המידיים שיש לנקוט על מנת להתייעל אנרגטית ולהפחית פליטות פחמן דו חמצן. במהלך 2019 הקמתי, בשיתוף עם חבריי, את הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומיASHREA המונה כיום 52,000 חברים, שם אני בתפקיד סגן נשיא. חברים – אנחנו מהנדסי מיזוג האוויר, אנו אלה שיושבים על השיבר של חלק גדול מהפליטות ויכולים לתרום בתכנון וחשיבה נכונה את חלקנו להבאת העולם למקומות טובים יותר ויצירת עולם טוב לילדינו. התחלנו 40 חברים והיום אנחנו מעל 400. רק לכנס אילת 2022 נרשמו כבר מעל 350 איש״.
במקביל, הוא מספר, לאורך כל הקריירה הוא הרגיש מחויב להעניק בחזרה לקהילה באמצעות התנדבות בקהילה וטיפוח דור ההמשך: ״לדעתי, כל אזרח בישראל חייב להשקיע חלק ממה שיש לו לטובת הדורות הבאים, כמו ששר דני בסן, "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו". עוד כסטודנט עסקתי בחינוך, לימדתי את מקצועות האנרגיה והתרמו-דינימיקה. חלק מהתרסקות המקצוע של מיזוג אוויר ואנרגיה, נובע ממיעוט הסטודנטים וחוסר העניין במקצוע שנחשב לדעתי מאתגר מרתק וייחודי, ואנחנו מחוייבים לחלוטין לדור העתיד ולעולם טוב יותר. ועם זאת, חייבים להבין שאתגרי העתיד מחייבים כוח אדם שיצמח בזכות הפניית משאבים לאומיים לכך. זו בעיה לאומית ואם המדינה לא תתגייס, יהיה לנו קשה מאוד כיחידים, ואפילו יחידים מלאי מרץ ונחישות כמונו – להביא לשינוי מהותי. בתוך המסגרת של ההתאגדות אפשר לייצר הכשרות וקורסים למי שרוצה להתמקצע בתחום הזה, אבל אנו לבד לא יכולים להיות הקטר שמושך את כוח האדם המקצועי״. החזון שלו, הוא מבהיר, ״שהמקצוע יהפוך למקצוע שיצליח למשוך את הדור הצעיר כי לא מספיק שהפרה רוצה להניק, העגל חייב לרצות לינוק״.
פרסום
בשנותיו כיו״ר, הוא מספר, גילה שכדי להוביל ״צריך לזהות אצל עצמך את תכונות המנהיגות, צריך לאסוף ולאגד את העוסקים בתחום. אני לא יודע אם עשיתי את זה מספיק טוב אבל אני טיפוס שתמיד היה מדריך בתנועה, ומורה, ומרכז הוראה, תמיד הייתה מאחוריי קבוצה של אנשים שאהבו את הגישה שלי ואת ההובלה שלי. גם בתוך ההתאגדות גיליתי שאני מושך אחריי אנשים, גם בזכות זה שאמרתי תמיד לא ׳מה ייצא לי מזה?׳, אלא ׳מה אני יכול לתרום ומה אני יכול לתת׳. וכשתנקוט בגישה כזו – פתאום תגלה שאתה מתעשר מזה״. גם את הנקודה הזו הוא מקשר לצורך הדחוף בדור חדש וצעיר שייקח את המושכות ואת ההובלה: ״לא לנצח אני אהיה יו״ר, אני צריך לפרוש וצריך למצוא ממלא מקום. הובלה זה לא תכונה שתמיד נולדים איתה, אפשר לפתח אותה תוך כדי תנועה, ללמוד מה הסביבה צריכה לקבל כדי להוציא ביצועים. חייבים למצוא מישהו שייכנס לנעליים שלי ויוביל את הגוף שלנו, וגם יגדיל אותו – כי כוחו בכמות האנשים ואיכויותיהם״.
כשמנשה נשאל על חרטות, הוא אומר שהחרטות היחידות שלו אינן מקצועיות, אלא ״שלא השקעתי מספיק במשפחה בתחילת הדרך והשקעתי יותר מדי בקריירה. אשתי תמיד עמדה מאחורי ונתנה לי רוח גבית ותמיכה אינסופית ותמיד אומרת שהתחביב היחיד שלי הוא עבודה. זה באמת עולם שממלא אותי ואני אוהב אותו מאוד, אבל האמת היא שאני גם אוהב לשוט, לנגן ולעזור״.
לאור כל זאת, ההכרה שמפעל החיים הזה מקבל נראית מובנת, אבל מנשה אומר – ״אני הופתעתי לשמוע שאני מקבל את אות השרה. אנשים לא עושים כדי לזכות באותות אלא כדי למלא את החיים שלהם בתוכן, לרדוף אחרי מאוויי נפשם. אז ההכרה היא הפתעה נעימה ונותנת תחושה שגם אם אתה עצמך לא פועל ועושה כדי להיות מתוגמל – מי שמסביבך ומוקיר את מה שאתה עושה״.
