חם בחוץ, ואתם מתעקשים להישאר בבית? • מפחדים לצאת לשמש בחוץ? • לא מצליחים לנשום בימים חמים? • אתם כנראה מכורים למזגן • לא תאמינו איזה מחיר אנחנו משלמים בשביל להרגיש צוננים • האזינו לפודקאסט "חזית המדע" – סיפורים מפתיעים על הטבע שלנו
חם בחוץ? אתם צריכים קצת אוויר? מפחדים לצאת לשמש בחוץ?
כנראה שאתם מכורים למזגן
כבו רגע את המזגן ובואו להקשיב לנו. כן, שמעתם נכון, כבו את המזגן.
נכון, תכף יהיה לכם קצת לא נעים, אבל בדרך כלל לא מתים מזה. רק לעתים נדירות, במצבים ממש קיצוניים.
נסו להחזיק מעמד עוד קצת. לא? כבר נשברתם? רגע, לאן אתם הולכים? אז מה אם קצת חם כאן. ולח, ומיוזע. טוב, נו. אנחנו בכל זאת רוצים שתרגישו בנוח.
היי, אני גלי וינרב, כתבת מדעי החיים של גלובס, ואנחנו בפרק התשיעי של חזית המדע – סיפורים מפתיעים על הטבע שלנו. היום ננסה לברר מה המחיר שאנחנו משלמים על ההתמכרות שלנו למזגן – האקולוגי, הבריאותי והחברתי. תתפלאו, יש כאלה.
בוא ניכנס רגע למכונת הזמן וננסה לחזור לימי קדם בהם לא היה לנו מזגן.
פרסום
מה הייתם עושים כדי להתקרר?
"ים, בריכה, שתינו משקאות קרים, מקלחות קרות"
"פעם באילת, בנסיעה של נוער, לקחתי סדין רטוב וישנתי בתוך המיטה עם סדין רטוב כדי לצנן את הגוף"
"הייתי מוריד בגדים, ועומד על המרפסת"
אלו כתבי גלובס שמצאו דרכים מקוריות כדי לקרר את עצמם. אבל היום הם, כמו רובנו, רגילים לחיות בטמפרטורה מונוטונית – בבית, בעבודה, באוטובוס, במוסדות ציבור. אפשר לומר שהתמכרנו למזגנים. הגוף שלנו כבר לא יכול לעמוד בחום במשך שעות ארוכות. ובישראל המצב עוד טוב לעומת ארצות הברית. שם לא מכבים את המזגן כל השנה – כשקר הוא מחמם, ולהפך. כך עוברים כל הימים בטמפרטורה אחת נוחה. אבל הנוחות הזו מסתירה המון בעיות.
סטן קוקס הוא אמריקאי שחי בקנזס כבר 20 שנה – בלי מזגן. הוא כתב את הספר Loosing our cool, שמספר על כל הנזקים שהמזגנים גורמים לנו. תכל'ס, השאלה האמיתית היא אם קוקס כתב את הספר בבית, כשגופו מזיע ומוחו רותח, או שקפץ לקניון וישב שם בבית קפה ממוזג.
בכל אופן, הוא מציג כתב אישום חמור נגד המזגן.
ויש לו כמה חלקים. הנזק המובן מאליו הוא סביבתי. מזגנים אמנם מקבלים מעט תשומת לב לעומת בזבוזים אנטי-סביבתיים אחרים כמו צריכה של פלסטיק, אבל בפועל במדינות עתירות מיזוג כמו ארצות הברית, הם צורכים 5%-7% מהאנרגיה הכוללת. זה אולי לא נשמע כל כך הרבה, אבל תחשבו על זה שה-95% האחרים מוקדשים לשימושים כמו מפעלים, תאורה, תחבורה. כל אלה די הכרחיים לקיומנו. המזגן לא.
אתם מוזמנים לקום מהרצפה, שמעתם נכון. המזגן – לא- חיוני לקיומנו. אלא אם מדובר בגל חום אמיתי, ואלה ממש נדירים.
בארה"ב יש 100 מיליון בתים שבהם המזגן פועל באופן קבוע, וזה לא כולל משרדים, קניונים, כלי תחבורה, חדרי כושר – טוב, חדר כושר בלי מזגן באמת נשמע כמו גיהנום.
ידעתם שמיזוג אוויר צורך 5% מהאנרגיה של מכונית? וזה רק בפעולה סבירה. אם הוא פועל כל הזמן בעוצמה הגבוהה ביותר – הוא יצרוך 25% (!) מהדלק.
חוץ מצריכת אנרגיה, מזגנים פולטים גזים בעייתיים לסביבה. פעם מזגנים פלטו גזים שפגעו בשכבת האוזון, ואלה החדשות הטובות – כי הגזים האלה הוחלפו באחרים, והם כבר אסורים לשימוש בכל העולם – אבל גם הגזים האחרים האלה לא כל כך תמימים ותורמים משמעותית לאפקט החממה. אז המזגן אולי מקרר אותנו באופן נקודתי, אבל על הדרך הוא מחמם את העולם. מה זה אומר? שבעתיד נצטרך מיזוג אוויר אפילו חזק יותר, שיצרוך יותר אנרגיה וימשיך לחמם את כדור הארץ.
בהודו ובסין, שתי מדינות שמתפתחות במהירות, צריכת האנרגיה ממיזוג אוויר עולה ב-20% בשנה, ועד 2020 סין תעקוף את ארה"ב. רק ב-2010 נמכרו שם 50 מיליון מערכות מיזוג. לא מעט משפחות שצריכות לבחור בין מזגן למכונית – קונות קודם כל את המזגן.
פרסום
יש לזה גם יתרונות, בעיקר במדינות חמות ולחות, שבהן הרבה אנשים עובדים בעבודות פיזיות – למשל תופרים או עובדי מפעל. תארו לעצמכם איך זה לעבוד ליד מכונה, בבניין סגור, בחדר מלא בעוד מכונות ואנשים – וכל זה בלי מזגן? אז בואו נודה שלמנוע מהסינים, ההודים או הוייטנאמים לקנות מזגנים זו לא הדרך לפתור את הבעיה. אבל זה לא משנה את העובדה שאם צריכת האנרגיה למיזוג במדינות המתפתחות תדביק את הצריכה במערב, אז עד 2020 מזגנים יהיו אשמים ב-27% מאפקט החממה.
מה לגבי ההשפעות הבריאותיות? קודם כל – אנחנו יודעים שחום מוגזם הורג אנשים. אנחנו בכלל לא מנסים להתווכח עם זה. בכל שנה מתים אנשים באירופה מגלי החום שחונקים את הערים הלא ממוזגות. אם האנשים הללו היו בחדר ממוזג, הם לא היו מתים. חד וחלק. זו המצאה מצילת חיים. אז תודה לממציא המזגן.
אגב, ידעתם שלממציא המזגן קראו וויליס קריר?
אבל קוקס אומר, ומדענים אחרים מגבים אותו, שלגוף יש מנגנונים משלו להתמודד עם החום. התחושה שחם לנו לא נקבעת אך ורק לפי הטמפרטורה של האוויר.
קחו למשל את הניסוי הבא, שבוצע בארצות הברית. הקיץ התחיל, ועורכי הניסוי חילקו קבוצת אנשים לשניים: חצי מהמשתתפים בילו כמה ימים במיזוג, והחצי השני הסתובבו גם בחוץ. בסוף הניסוי, כשהוציאו את חברי שתי הקבוצות החוצה, לטמפרטורת הקיץ הטבעית, לקבוצה שהתרגלה היה כמובן פחות חם, לעומת הקבוצה ששהתה כמה ימים במזגן. זה לא באמת מפתיע, נכון?
אבל מעבר לעניין של התרגלות פסיכולוגית, קורה כאן משהו מעבר שאפשר לקרוא לו התרגלות אפיגנטית. כשאנחנו נחשפים לחום, מתעוררים אצלנו גנים מסוימים שתפקידם להגן עלינו ממנו, כדי שלא נסבול מאי הנוחות ומהנזקים האמיתיים שהוא יכול לגרום. הם תמיד היו גנים שלנו, אבל הם היו כבויים ולא תפקדו. יש לנו גנים כאלה גם למצבי קור. המשמעות הוא שמי שיוצא החוצה בימי הקיץ הראשונים, ונותן לעצמו מנה מרוכזת של חום, יהיה עמיד יותר בשאר הקיץ. זה עובד ככה גם עם קור בחורף.
למאמר במלואו לחץ כאן
