כבר היום, למרות שמדובר בשוק מצומצם יחסית, נושא הטעינה בבנייני מגורים משותפים קיימים מייצר חיכוכים רבים בין הדיירים – בין השאר, בגלל הצורך לבצע חלק מהתשתיות והחיבורים בשטחים משותפים, וכן בשל הקושי שבהצמדת חיוב החשמל ללקוח. כל זאת, בנוסף להספקי חשמל נמוכים במבנים ישנים, שאינם מאפשרים הטענה של מספר רב של רכבים בו זמנית. כמו כן, בבניינים מסוימים קשה עד בלתי אפשרי להוסיף תשתית כזו לאחר שהבניין כבר קיים.
באמצעות הכנה נכונה אפשר יהיה להרחיב את היקף הרכבים החשמליים, להקל על החסמים ובכך להוריד את היקף פליטת גזי החממה.
על התקנות עליהן המליצה הוועדה בינואר הייתה גם לא מעט בקורת, בעיקר על כך שהן כלליות מידי ומאפשרות ליזמים לפרש אותן כרצונם. לאור זאת התקנות עודכנו והפכו ממוקדות יותר: הן מחייבות תשתית טעינה רכב חשמלי לכלל החניות בבניין ובתנאי שהוא כולל לפחות שש דירות במבנה של לפחות שתי קומות (זאת בדומה לתקנה הראשונית שיצאה).
אבל במקום ההגדרה הכללית להכנת התשתית, התקנה החדשה קובעת כי לכל חניה תהיה תשתית, שתכלול חיבור לרשת החשמל, לוחות חשמל ייעודיים, המתאימים להזנת רכב חשמלי, וכן שהתשתית תאפשר טעינה של 20% ממספר מקומות החניה. כאמור, כניסת התקנות לתוקף תהיה מפברואר 2023 – כלומר, יזם שיגיש בקשה להיתר בניה עד לתאריך זה לא יחויב בתקנות.
על פי ההערכה, עלות הקמת התשתית נאמדת במאות אלפי שקלים לבניין, בהתאם במספר לוחות החשמל הנדרשים. עלות זו תגולגל למחיר הדירה, אך לא מדובר בייקור משמעותי של הדירות.